מרגישה לבד …

אני פשוט מרגישה כל כך לבד למרות שאני מוקפת אנשים, יש לי משפחה וחברות ואני אוהבת אותם אבל אני מרגישה בודדה. תמיד היה לי בעיות במשפחה. במיוחד אבא שלי, עם זה קללות ואלימות מילולית ,..

אני מציגה: הייתי בוכה בגללו ומקנאה בחברות שלי שיש להן קשר טוב עם ההורים שלהן, נגיד אבא של חברה שלי כך כך חמוד והן קוראות לו בשם חיבה וזה. אבא שלי תמיד עצבני וכועס עליי, בלילה נגיד, אני לפעמים הולכת לישון מאוחר כאילו 12 אחת, והוא תמיד אומר לי שאני כלבה ותמיד מאיים באלימות. הוא לא באמת מרביץ כן, אבל נמאס לי כבר. למשל כמה סיטואציות שקרו: לפני שבועיים בערך הוא לקח אותי לבית הספר, ואני אמרתי משהו, אז הוא פשוט צעק אליי וקילל אותי ברחוב והרגשתי כל כך מושפלת. או שלפני יומיים הייתי בבר מצווה של ילד, וכשחזרנו באוטו של חברות שלי, כולן התקשרו לספר להורים שלהן מה היה וכשאני התקשרתי אף אחד לא ענה לי. אחרי כמה דקות ניסיתי עוד פעם לאבא שלי, וכשהוא ענה הוא פשוט צעק עליי להפסיק להתקשר ואני משגעת אותו. רציתי פשוט לבכות, שחברה שלי הסתכלה עליי ושאלה אותי אם הכל טוב. לרוב אין מי שמחזיר אותי מבית הספר. עכשיו זה לא כזה בעיה בשבילי, אבל אני פשוט מגיעה הביתה והכל כל כך ריק. כאילו אין אף אחד בבית עד שעה מאוחרת, ולפעמים רק אח שלי מגיע אבל הוא תמיד נועל את עצמו בחדר ולא יוצא עד שעות הלילה. אנחנו כמעט לא יוצאים למקומות, ואם כבר באנו לצאת נגיד למסעדה פתאום מתחיל ריב ובסוף לא יוצאים. אבא שלי ואמא שלי רבים כל הזמן והוא מקלל אותה, אמא שלי רוצה להתגרש אבל לא עושה את זה בגללנו. פעם אחת גם אבא שלי רב איתה ואמר לי שהוא עוזב את הבית ופשוט בכיתי כל הלילה לכרית שלי, אף פעם לא הינו מגובשים.

בבת מצווה שלי הביאו לי כלב. הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, אבל אבא שלי כל הזמן מאיים שהוא ימכור אותו וגם לעיתים קרובות מרביץ לו. והכלב שלי הוא מסוג קטן כך שזה מאוד כואב לו עד שהוא אפילו בוכה, אני כל כך שונאת את אבא שלי על זה. לפעמים אנחנו הולכים לדודים שלי ואבא שלי משחק עם הילדים שלהם שהם קטנים, בערך בני 4 עד 7. ופשוט עם ילדים אחרים הוא כל כך טוב ואיתי הוא רע, אין יום אחד שהוא לא מקלל אותי עד שאני הולכת לחדר וסוגרת את הדלת. ולפעמים הוא פשוט בא ומחבק אותי כאילו לא קרה כלום. אח שלי מרגיש כאילו הוא לא קיים, בבית ספר אנחנו כאילו לא אומרים שלום אחד לשני, והוא כל היום בחדר שלו. אמא שלי היא החיים שלי, אומנם היא באה רק מאוחר אבל אני כל כך אוהבת אותה. אמול הייתי ערה עד מאוחר, ועוד לא התלבשתי כי יצאתי מהמקלחת. הייתי עם חלוק, ואבא שלי פשוט זרק את הפיג'מה על המיטה שלי ואמר לי ללכת לישון כבר וקילל אותי. בקיצור אני מרגישה כבר כל כך בודדה, ושלא משנה כמה אני אדבר על זה כלום לא ישתנה, וכבר ניסיתי..