מרגישה ריקנות

בע"ה

שלום וברכה!
אני ממש שמחה על השאלה שלך. שאלה טובה וחשובה. נשמע שאת בחורה איכותית ובוגרת.
ואשרייך על השאיפות הגדולות והחשובות, לדעת את תפקידך בעולם.
כשאני קוראת את השאלה אני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת, כי גם אני חשה לעיתים את התחושה הזו, ובע"ה נראה מה אפשר לעשות, וכיצד להסתכל על מציאות זו.
אפתח את התשובה במשל.
הרב קוק זצ"ל במאמר "להוסיף אומץ" מביא משל של אנשים החופרים בור על מנת להגיע אל משאת נפשם- המים. הם חופרים ומתייגעים וכעבור כמה זמן- חלקם מתייאשים ועוזבים. והשאר- ממשיכים לחפור. חופרים וחופרים, עד שפתאום פרץ של מים מטונפים משפריץ לכל עבר. המים דלוחים, אין אפשרות לשתות. ושוב, חלק מהאנשים שהגיעו עד כה- מתייאשים. עוזבים את המלאכה. ויש כאלו שלא. הם ממשיכים. עמלים יומם וליל כדי להגיע אל המים.
האנשים האלו מאמינים שהמים קיימים! והם לא מפחדים מהקשיים שבדרך. רק צריך להתאמץ- שלב אחר שלב, ולבסוף יצאו מים רבים שישקו אותם ואת כל הצריכים להם.

אז איך הסיפור הזה קשור לעניינו?
הדבר הראשון שאנו צריכים להאמין זה שיש לנו נשמה והיא אוצר מופלא. יש בך פנימיות ועומק, שרק צריך לחשוף אותו. כשאדם מרגיש שהוא מוציא את הכוחות שלו לפועל- הוא מרגיש משמעותי.
הנשמה יכולה להיות מצומצמת, מכוסה, לא מורגשת. והיא יכולה להיות גלויה, רחבה, מאירה ומקרינה החוצה, על כל החיים. וכשלא ממלאים את הצורך של הנשמה, את השאיפות והרצונות שיש בפנים, אז נוצרת תחושה של תסכול- כמו שאת מתארת. אז קודם- תדעי שבוודאי שיש לך תפקיד בעולם, אחרת, לא היה צורך בקיום שלך. ובוודאי שיש בך כוחות לשמוח, להתקדם ולצמוח. השאלה היא איך מוציאים את כל מה שיש בך, מהפנים אל החוץ.
שמעתי לא מזמן שיעור על גיל ההתבגרות, שבו הרב אמר שבגיל הזה יש תופעה שחוזרת על עצמה והיא: השעמום. מאיפה בא השעמום? (ובעקבותיו הנפילות) השעמום בא מחוסר חשיפה לממדים פנימיים של האישיות. יש אושר רוחני אדיר בתוך האדם, ועכשיו המצב הוא- "הבור ריק אין בו מים". ריקנות. וכשלא ממלאים את הבור, אז הוא מלא בעקרבים ונחשים (עפ"י פירוש רש"י). כלומר, נפתח פתח לנפילות, כשאין מענה הולם לפנימיות של האדם. הגילוי הזה כבר משמח, נכון? תחושת הריקנות באה, מפני שיש בך פנימיות גדולה!
אני לא פעם מתלבטת בזה. וזו מחשבה שעוברת אצל כל אחד- איך אפשר למלא את החיים? מה הטעם? מה התפקיד שלי?
אז כנראה שאם את חשה תחושה של ריקנות, ותסכול- יש לזה מטרה. הקב"ה בעצם אומר לך- תעלי קומה. זו הזדמנות בשבילך- לגדול! אם עד עכשיו הסתפקת במה שהיה לך, או שלא שמת לב למה שקורה איתך- וזרמת עם החיים, עכשיו את צריכה להתחיל למלא את החיים שלך, לפתח את הכוחות שלך, לדעת מי את.

נחזור למשל- כמו הפועלים האלו שעמלים על מנת להגיע אל המים, כך גם אנחנו- כל החיים אנו עמלים בלמצוא את המשמעות ואת המטרה שלנו בעולם, זה תהליך שמתמשך כל החיים. צריך לעמול על זה.ככל שאנו גדלים אנו מוצאים עוד נקודה ועוד נקודה, עד שנחשפת לנו התמונה- מי אני, במה אני טובה, מה אני יכולה לתת לעולם. ב"ה תמיד אנו בהתקדמות ועליה, גם כשלפעמים לא רואים זאת. והכי חשוב- לא להתייאש.

אז איך יודעים במה אני טובה? ואיך ממלאים את החיים במשמעות?
א. גילוי כישרונות-
אמרת שאין משהו שאת טובה בו- האם זה באמת נכון?
יש כמה סיבות לכך שאדם לא רואה את הטוב שבו, או לא רוצה לפתח את הטוב שבו- או שהוא לא מאמין שיש בו טוב, או שהוא מתעצל להשקיע, או שהוא לא חושב שזה אפשרי בכלל אז הוא מתייאש מראש. לדוג´, מישהי שתמיד חשבה על עצמה שהיא ממש גרועה בציור (עקב טראומה מהגן)- היא אפילו לא מנסה ללכת בכיוון הזה, מכל מיני סיבות חיצוניות. אם לא ננסה- לא נדע אף פעם אם אנו טובים בזה.
או מישהי שטובה בריקוד- יכולה לומר לעצמה- איפה אני אמצא עכשיו חוג ריקוד, בטח זה עולה כסף, ואני? לרקוד? זה לא כזה מתאים לאישיות שלי…וכן הלאה.
אולי יש דברים קטנים שאת טובה בהם, רק שאינך מייחסת להם חשיבות? למשל, לי תמיד אמרו שאני יודעת לכתוב יפה. תמיד חשבתי שזה כ"כ לא משמעותי, מה עושים מזה עניין? אבל זה באמת מתנה שה´ נתן לי, אפילו שזה דבר קטן.
אני בטוחה שיש בך כישרונות, ודברים שמשמחים אותך גם אם זה לא הדברים הכי מרשימים.
תשבי עם עצמך ותחשבי- מה הדבר שהכי היית רוצה לעשות אם היית יכולה? איזה חלום יש לך? מה משמח אותך? מה גורם לך להרגיש חיות? זה יכול להיות דברים חומריים כמו- לטייל עם חברות, לשמוע מוסיקה, וזה יכול להיות שאיפות רוחניות יותר.
תעשי רשימה של דברים שאת טובה בהם (שוב, גם אם זה הדברים הכי קטנים והכי ´לא משמעותיים´), וכל פעם שאת מגלה שאת טובה במשהו- תשמחי בזה, שחשפת עוד פן באישיות שלך.
דרך נוספת לחשוף את הנקודות הטובות שבך- זה ע"י הסביבה. אם אומרים לך שאת טובה במשהו, או שאת ממש מוכשרת בתחום מסוים, תהיי קשובה לזה. לפעמים זה יכול להוביל אותך לגלות את הכישרונות שבך.
ב. עשייה- מאוד חשוב למצוא את המקום שבו את נותנת לסביבה. בעצם כל דבר שאנו עושים זה נתינה- אם אני עכשיו עוזרת לאימא זה נתינה, ואם אני מקשיבה לחברה- זה נתינה. וזה מאוד מפתח את האישיות שלנו. ויש דברים נוספים שחשוב שתעשי אותם על מנת שתרגישי סיפוק. דברים שאת אוהבת, שכשאת עושה אותם- את מרגישה טוב.
אם זה רלוונטי עבורך- זה יכול להיות פעילות או הדרכה בבני עקיבא, התנדבות קבועה עם נוער/ילדים/ זקנים, אולי תפקיד כלשהו בכיתה או בבית הספר.
תתחילי לעשות- והתחושה שלך תשתפר בע"ה.
ג. לימוד תורה- התורה מדריכה אותנו איך למצוא את המטרה שלנו, איך לחיות את החיים באמת.
זה יכול להיות רבנית או מחנכת שאת קשורה אליה, את יכולה לחפש חברה שאפשר ללמוד איתה, ואת יכולה גם ללמוד לבד- ב"ה יש המון ספרים שאפשר ללמוד, אם תרצי- אפרט לך.
אני ממליצה על ספרים של ר´ נחמן, שהם ממש פשוטים להבנה, ונותנים חיות ושמחה.
ד. תפילה- להתפלל על זה. בפשטות, לבקש מה´ שיעזור לך להבין במה את טובה, מה התפקיד שלך בעולם, שיעזור לך להבין ולהרגיש שאת משמעותית, שיש לך מטרה בעולם וכו. יש לתפילה שלנו כוח אדיר להשפיע על המציאות שלנו, תנסי ותראי…

אני מצרפת לך כמה קישורים לעניין המטרה והתפקיד בעולם-
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32124 מה תפקידי בעולם? (הרב שמואל אליהו)
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45681 איך אפשר להפוך את החיים למשמעותיים?

מקווה שהתשובה הועילה לך,
את מוזמנת בשמחה רבה לשלוח לי מייל ולהגיב,
ואפשר גם לשוחח בטלפון ולברר ביחד את העניין (אתן לך במייל).
חזקי ואמצי!!
רותם.
Rotemit02@gmail.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכול טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 1599-5000-54 סודיות מובטחת. אנחנו מחכים.