שלום, לפני שנה וחצי אח שלי הבכור נהרג בתאונת דרכים ומאז התחיל להיות לי משבר קשה באמונה ונוצרו אצלי הרבה שאלות, כמו: למה הקדוש ברוך הוא עושה דברים לא מובנים? האם אני חשובה בעולם הזה? האם השם שומע ומקשיב? והכול מבלבל ומוזר ולא ברור לי… אני שואלת את עצמי לפעמים אם יש טעם לחיים? מוזר לי השאלות האלה… הכי קשה לי להבין זה שיש אנשים שלא קשה להם באמונה והחיבור שלהם עם הקדוש ברוך הוא חזק.האם ה' אוהב אותי? כל זה גורם לי לתחושות התפרקות… יש לי מלא בילבולים… אשמח מאוד אם תענו לי בהקדם… תודה רבה…
שלום לך,
אובדן זה דבר מאוד כואב וקשה.
על אחת כמה וכמה כשמדובר על אח, על קשר קרוב, על מישהו חסר ביום יום , על התמודדות משפחתית לא פשוטה.
בד"כ אנחנו חיים את החיים בצורה די בטוחה,
די בוטחים בעצמנו שנקום בבוקר, די בוטחים בעצמנו שהתוכניות שלנו יסתדרו פחות או יותר כפי שאנחנו מתכננים,
אנחנו כביכול ביומיום יכולים לשכוח מהקב"ה,
ואז מדי פעם מגיע אסון שמזעזע אותנו,
הרבה בגלל שהוא מזכיר לנו את מה שאנחנו מנסים לשכוח,
שיש מישהו מעלינו שמתכנן את העולם,
שלא באמת הכל תלוי בנו.
ושהרבה פעמים אנחנו לא מבינים את מה שהוא עושה.
זה מזעזע אותנו ואת היציבות המדומה שבנינו לעצמנו (שכאילו הכל בשליטתנו),
אבל זעזועים גורמים לאי יציבות,
ואי יציבות גורמת לנו לעלות ממעלה,
לא להישאר באותות מקום כי אולי המקום הזה כבר לא יציב,
אבל במדרגה גבוהה יותר,
לאחר בירור מעמיק יותר אפשר להגיע למדרגה גבוהה ויציבה יותר.
אני כותבת לך את זה כדי שלא תיבהלי מהשאלות,
השאלות גורמות לנו לבירור ובע"ה לצמיחה.
אני לא יודעת אם יש אנשים שאין להם קשיים באמונה,
אבל מי שאין לו קושי ושאלות גם לא מתקדם.
אי אפשר להישאר במדרגות וברמות שהתאימו למה שהיינו כשהיינו קטנים.
הנשמה שלנו תובעת מאיתנו להתקדם.
למה ה´ עושה דברים שלא מובנים לנו?
אנחנו לא יודעים להסביר למה ואיך.
אנחנו בסה"כ חיים בעולם הזה זמן מועט ביותר,
וגם אז אנחנו רואים את הדברים מנקודת המבט שלנו שהיא די מצומצמת.
מה שכן,
אנחנו מאמינים בקב"ה שהוא יודע בדיוק מה טוב .
שהוא סולל לכל חד מסלול משלו,
תוכנית מיוחדת לו לעבור בחיים,
ובשביל הזה יש מכשולים, וקשיים, עליות וירידות,
והכל מותאם ככדי להוציא לפועל את התפקיד המיוחד שלשמו הגיע לעולם.
וזה בסה"כ מה שאנחנו צריכים לעשות פה בעולם,
לעבוד את ה´, לשמוח בתורה ובמצוות,
על אף ועם כל הסיבוכים והקשיים שהקב"ה מזמן לנו.
כל יתר הדברים שאנחנו רוצים זה צ´ופרים שלפעמים באמת יש לנו אותם,
אבל הם רק צ´ופרים,
זה לא התכלית.
את כותבת שאת מבולבלת וזה מאוד מובן,
אני מניחה שיש הרבה מחשבות ורגשות וקשה לחזור לשגרה,
לגבי המחשבות, אני מציעה לך להמשיך לשאול,
את מי שאפשר (מורה, מדריכה וכו),
לפנות אלי למייל tepernaama@gmail.com,
ולכתוב,
וללגבי הרגשות,
יכול להיות שיש הרבה רגשות שאת צריכה לעבד ,
אבל, כאב, כעס ועוד,
ואולי שיחה עם מישהי מקצועית תעזור לך לעבד את זה בצורה טובה. (אולי תוכלי לפנות ליועצת באולפנה שלך שתפנה אותך הלאה)
בהצלחה רבה ושנה טובה.
תחל שנה וברכותיה.
נעמה
