נפש, רוח ונשמה

שלום מיטל.
 
זה יפה מאוד שאת מתעניינת במושגים נשגבים כאלו. כמובן, שיש הרבה מה ללמוד על המושגים הללו גם בתורת הסוד וגם בספרים אחרים, אבל בשביל זה צריך ללמוד בצורה מסודרת. אני אשתדל להביא כאן את ההסבר הפשוט כמו ששמעתי ממו"ר וכמו שהבנתי במהלך לימודי, וזה נראה לי מספיק כדי להבין מאמרים ושיעורים המשתמשים במושגים הללו. חוץ מזה, ייתכן שיהיו בדברים הללו מחלוקות, ולא בטוח שכל מחבר יתייחס למושגים בדיוק כמו שאכתוב. באופן כללי הדירוג בין המושגים מתאים לאופן שבו אציג אותם.
 
קודם כל צריך לזכור, שכל שלושת המושגים משמשים כדי לבטא את החלק העליון שבאדם. פעמים רבות כשהם מוזכרים לא מתכוונים לדקדק במשמעות המדוייקת של המושג. לכן אם לא נראה שהמדבר מתכוון להשוות בין המושגים, כנראה שאין משמעות לשימוש במושג נפש רוח או נשמה.
באופן בסיסי, משמעות המושגים היא:
 
נפש – החלק הרוחני שמחייה את הגוף, והוא משותף לכל בעלי החיים. כלומר, ללא הנפש הגוף הוא גוש בשר, ועם הנפש הגוף הוא יצור חי, שמסוגל לנשום ולאכול, לרוץ ולקפוץ.
 
רוח – החלק הרוחני הגבוה שמייחד את כל בני האדם, שבו אדם מבצע את פעולותיו הרוחניות. חלק זה כולל את הרגשות (אהבה, שנאה וכדו'), המידות (טוב לב, קמצנות וכדו'), הספרות השירה הפילוסופיה וכל שאר הפעולות שמייחדות את האדם משאר בעלי החיים.
 
נשמה – החלק העליון שביהודי, שהוא ניצוץ מנשמת האומה. חלק זה הוא ה"סגולה" שבעצם הופכת את היהודי (יותר מדויק לומר – הישראלי) לבריאה המסוגלת להגיע למדרגות עליונות שאף בריאה לא יכולה להגיע אליהם, כגון לימוד תורה וקיום מצוות, ובראשם הנבואה.
 
הנשמה, הקרבה לה', נצחית היא. גם כשאדם עוזב את העולם – הוא ממשיך לחלוטין להתקיים, ואפילו ברמת קיום הרבה יותר גבוהה, ללא מגבלות הגוף.
שוב אזכיר, שכשלומדים ספר העוסק בדברים הללו כדאי לנסות ולהבין את המשמעות המדוייקת שמחברו מייחס למושגים, כי ייתכנו הבדלים בשימוש במושגים הללו.
 
כל טוב,
משה, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il