כל הזמן,מאז שאנחנו ילדים קטנים מספרים לנו סיפורי צדיקים ועל כמה שאנחנו צריכים ללמוד מהם.אבל בתכלס,בנאדם רגיל שיתנהג ככה,כולם יגידו שהוא לא נורמלי(למשל כמו הצדיקים שהיו מחלקים כמעט את כל הכסף שלהם לעניים,מוסרים את הנפש למען עמ"י וכו'.)אז איך מחנכים אותנו על דברים שלא באמת רוצים שנעשה אותם?
שלום וברכה,
צדקת שתפקיד סיפורי הצדיקים הוא לחנך אותנו ולרומם אותנו. וממילא כדי ללמוד מהצדיקים צריך שהמעשים שלהם יהיו הגיוניים ומעשיים ולא מעשים שאי אפשר ללמוד מהם. וכך גם אמר אחד מגדולי הדור בדורות האחרונים הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהוא אוהב רק סיפורי צדיקים שאפשר ללמוד מהם. למשל סיפורי מופתים וניסים על כל מיני רבנים, הם אמנם מעוררים את יראת השמיים ואת אמונת החכמים שלנו, אך אנו כנראה לא נצליח לעשות את המופתים שהם עשו.
אך יש עוד צד בקריאת סיפורי צדיקים – כאשר אנו קוראים על צדיק מסוים, אין אנו נפגשים רק עם מספר מעשים שהוא עשה, אלא אנו נפגשים עם האישיות שלו, והאישיות שלו היא כמו שמש, היא גדולה, מאירה ומחממת. הצדיק הוא לא רק אוסף של מעשים אלא הוא בעיקר דמות מלאה קדושה ודבקות בה´ שחיה בעולם הזה, הוא עשה עמל מאוד גדול בחייו בתיקון המידות ובעבודת ה´ ומתוך כך הוא הצליח להגיע למקום שהגיע. עצם הפגישה עם האדם הגדול הזה משפיעה ומרוממת את הנפש שלנו, גם אם לא נצליח ללמוד מהמעשים שלו. לתלמידי חכמים ולצדיקים יש תועלת בעצם הקיום שלהם, גם אם אף אחד לא רואה את המעשים שלהם, הם מוסיפים קדושה וטהרה בעולם והופכים אותו לעולם טוב יותר בעצם קיומם (בסוד קישור כל הנשמות שמחוברות ומשפיעות אחת על השנייה), על אחת כמה וכמה צדיק שאנשים נפגשים איתו ורואים את המעשים שלו, הם מתמלאים באהבת ה´ ויראת ה´ מעצם הפגישה עם הצדיק, כמו ששאול פוגע בחבל נביאים ומתנבא, כך הקריאה בספרי צדיקים מפגישה אותנו עם אותה נשמה גדולה ואנו מוארים מאורה הגדול, יש בדבר גם תועלת בתיקון הנפש של האדם כמבואר בספרי החסידות בארוכה.
בנוסף מה שציינת, שיש עניין ללמוד מהמעשים של הצדיקים, לימוד זה הוא אינו חקיינות, אלא מהעקרונות של המעשה אנו לומדים איך אנחנו יכולים ליישם אותם בחיינו, למשל הסיפור המפורסם של הרב אריה לוין שהלך לרופא ואמר לו "הרגל של אשתי כואבת שלנו", גם אדם נשוי יכול ללמוד משם את היחס הראוי שצריך להיות לאשתו כל רגע, ולא רק כאשר צריך ללכת לרופא, וגם אדם שאינו נשוי יכול ללמוד מסיפור זה רגישות וכבוד לאנשים אחרים, להשתתף בצערם ולשאת איתם בעול.
ישנם גם סיפורים של מעשים "קיצוניים" שאדם עשה שאפשר ללמוד מהם, למשל הסיפור של רס"ן רועי קליין הי"ד שקפץ על רימון וצעק "שמע ישראל" – חברים שהכירו את רועי סיפרו שכל חייו היו מלאים גבורה יומיומית ובעצם חייו הוא שידר את האמונה והדבקות בה´ מבלי לצעוק שמע ישראל, אך כאשר הוא נדרש לניסיון הנורא הזה הוא בחר לקדש את השם. המעשה הזה הוא בעצם תוצאה של עמל של שנים בעבודת ה´, לימוד תורה ועבודת המידות.
הכלל הגדול הוא שאנחנו צריכים להתרומם ולהגדיל את השאיפות שלנו, ולא לנסות ללמוד מצדיקים שהם בדרגתנו, אלא כל הזמן להתעלות, וכל אדם צריך לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב. והרי בוודאי שלעולם לא נגיע למדרגתם , אבל השאיפה צריכה להיות שם, כל הזמן להתעלות, לפגוש אנשים גדולים, גם בחיים וגם דרך ספרים ולהלהיב את נשמתנו.
שיהיה בהצלחה.
בברכה, איתי
