ספירת העומר

שלו-ם,
תודה לך על השאלה ועל הצפת הנושא.
ננסה לעשות סדר בין העניינים השונים.

1. ראשית, ימי ספירת העומר הם ימים גדולים ושמחים של הכנה וצפיה לקראת מתן תורה. זו התכלית וההשלמה של יציאת מצרים. יציאה מעבדות-לחירות עולם, במתן תורה ובכניסה לארץ.

2. תלמידי ר' עקיבא הם הבסיס שממנו הייתה צריכה התורה להמשיך בישראל ובעולם. פטירת כל תלמידי החכמים הינה חורבן רוחני. סכנה הכחדה רוחנית שריחפה על עם ישראל וממילא על העולם, כלשון הגמרא ביבמות סב: 'ונמצא העולם שמם'. ללא תורה, אין קיום לעולם. כולם מתו בפרק אחד וכולם מתו במיתה רעה. אסון לאומי. אסון עולמי.
כל התורה שנמצאת כיום בידיים שלנו היא מ5 תלמידי ר' עקיבא, שבמסירות נפש גדולה העמידם ר' עקיבא אחרי האסון הזה. כמה תורה יכלה להיות לנו מ 24,000.
במדרש מובא שר' עקיבא אומר לתלמידיו החדשים את הטעם לפטירתם של תלמידי החכמים 'בניי הראשונים לא מתו אלא שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו. תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם'.

3. לכן בימי הספירה נהגו מקצת מנהגי אבלות בימים אלו ומשתדלים לתקן בהם עניינים שבין אדם לחבירו, שהם בידיים שלנו- ברי תיקון, וח"ו עשויים להמית חורבן רח"ל. המנהגים הנזכרים בשולחן ערוך, שלא נושאין נשים בימים אלו ושלא מסתפרים. וכן אין עורכן בהם ריקודים ומחולות של רשות. ומכאן המנהג על שמיעת כלי זמר.

4. מנהגים אלו התקבלו בכל קהילות ישראל, נזכרו בשו"ע. ולכן אין לנו לזוז מהם או לשנותם. אמנם מקור המנהג אינו בתקנה מפורשת של חכמים, ולכן ישנם הבדלי מנהגים בין עדות שונות.
יחד עם זה, גם להוסיף תקנות ומנהגים אין בכוחינו. אבל כן ביכולתינו להוסיף ולכוון במה שכבר קיים גם על מאורעות מאוחרים יותר.

5. במסעות הצלב, כאלף שנים לאחר מכן, רצחו הנוצרים רבבות יהודים. וכ 500 שנים לאחר מכן, פרעות בשנים תח ותט בהם נרצחו מאות אלפים של יהודים. רובם של רציחות אלו ארעו בימים האלו של ספירת העומר. ולכן באשכנז החמירו יותר במנהגי האבלות של ימים אלו, והמשיכום גם אחרי לג בעומר.

6. השואה האיומה בה נרצחו למעלה מ6 מליון יהודים, איימה לכלות את כל ישראל. ראוי להתאבל ולבכות על אסון לאומי זה כל השנה כולה. ואף שאין אנו יכולים להוסיף תקנות ומנהגים, ביכולתינו לכוון בתקנות הקיימות גם על אסון זה. כך תיקנה מועצת הרבנות הראשית את צום עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי.

חשוב לזכור, כי מצווים אנחנו בחיים, ולא בתעניות וסיגופים. כלשונו של הרב קוק 'ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים'. הקב"ה שולח לנו יסורים ומכות על מנת לעורר אותנו, ולא ח"ו להחלישנו. ב"ה זכינו להקים מדינה, לראות אותה משגשגת ופורחת, כיום 70 שנה אחרי – מעצמה עולמית. מכל הבחינות. 'אין לך קץ מגולה מזה' ארץ ישראל נותנת פרותיה לבניה. תהליך הגאולה מתרחש לנגד עינינו. 'הודו לד' כי טוב'.

תפקידנו בימים האלו, להוסיף קדושה וטהרה ולהתחזק בפרט במצוות שבין אדם לחבירו. להיות יותר מאירי פנים, יותר מדברים בנחת, יותר חושבים מחשבות טובות ודנים לכף זכות את חברינו, עין טובה. יותר עוזרים, יותר אכפתיים, יותר מתעניינים ומתחשבים וכו'… הרבה טוב. רק טוב. וכמובן זהירות מאיסורים שבין אדם לחבירו גזל, שקר, חנופה, לשון הרע, רכילות, מוציא שם רע וכו'… תוספת והצלחה בזה, ממלאת בהרבה סיפוק ושמחה.

בע"ה מימים אלו נוסיף שמחה גדולה לכל השנה כולה. שמחה שלא תלויה רק בכלי זמר, שמחה פנימית שמתחילה בזכרון של 'מאין באת' – בן של רבונו של עולם, עם נשמה אלוקית 'ולאן אתה הולך'- עובד ד', עבודה קדושה בארץ קדושה. ונזכה להוסיף עוז וחיל, בלימוד תורה ובקיום מצוותיה, ובבניית חברה מתוקנת וישרה במדינה שלנו, אליה ציפו אלפי שנים. ובעזרת ד' נזכה במהרה בימינו לשמחה שלמה, 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו שמחה' ויתבטלו כל ימי האבל במהרה, בבנין ירושלים השלמה. אמן.