עוד על ארץ ישראל ויחס לערבים

בס"ד

שלום רב, רותי!

לפני שנתחיל, רציתי להגיד תודה רבה על השבח, ושאני ממש מצטער שעקב עומס לא הספקנו לענות.
כולי תקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו למצוא תשובות טובות לשאלות הנהדרות שלך (לפחות 2).

אזהרה: בגלל שהנושא רחב גדוש – אנסה לצמצם, אבל אל תצפי לתשובה קצרה…

ברשותך, ננסה ב"ה לענות על השאלות, בסדר הפוך ממה ששאלת – מהאחרונה לראשונה.
מכיוון שרק מתוך כך שנכיר סיבת שייכותנו לארץ, נוכל לדעת מה היחס לאומות אחרות הגרות בה, ולבסוף גם כמה ואיך צריך לתת מעצמנו.

[משל ל…]
משל לאדם שמגיע לביתו, ומוצא שם קבוצת אנשים לא מוכרים, כולם מלאים בקעקועים ופירסינג, מחטטים במקרר שלו.

"היי!" הוא צורח עליהם, "תעופו לי מהבית!", "זה הבית שלי! קניתי אותו במלוא כספי!".
"לך מכאן אתה!" אומר לו אחד, "הלכת, הגענו, ועכשיו זה שלנו. לך תמצא מקום אחר…", "תן קבלה ואולי נחשוב עליך".

חלק מהשכנים לא רצו להתערב בנושא, וחלק אמרו: "תחלקו את הבית, כך ששניכם תצאו מרוצים".

[רש"י הראשון]
אני מניח שאת הפסוק הראשון בספר בראשית את יודעת בעל – פה. בפירוש הראשון של רש"י כתוב:
"מה טעם פתח בבראשית? משום – (תהלים קיא ו) "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים".

שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים (= גזלנים) אתם! שכבשתם ארצות שבעה גויים (=ארץ ישראל)",
הם (=ישראל) אומרים להם: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא! הוא בראה ונתנה [לאשר ישר בעיניו].
ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו":".

[מציאותי?]
אחיו של נשיא המדינה לשעבר, הרב יעקב הרצוג, ששימש בייצוג ישראל יותר מ20 שנה, כותב בספרו "עם לבדד ישכון":

"הדרך [היחידה] לשכנע את הגויים שארץ זו שלנו, היא על – פי הרש"י הראשון.

שמה תאמר: "אין זה מציאותי", אני העוסק במדינות חוץ… הנני להודיע לך – ש[אין] דבר משכנע יותר מזה!".

מה רש"י בא להגיד לנו בעצם?
הארץ שלנו, [לא] בגלל שישבנו בה – כי את מי שיושב אפשר "להקים".
התיישבנו בארץ – משום שהיא שייכת לנו! כך החליט הקב"ה.

[נחזור לנמשל]
אדם אוהב את ביתו, ובמקרה שלנו – ארצו, בגלל [השייכות] העמוקה שלו לבית, ולא בגלל ציווי מסוים.
וכמו כל דבר בחיים – תפקיד התורה הוא לעשות את הרגשות שלנו אלוקיים יותר, מזוככים יותר, טהורים יותר.

[אהבת ארץ ישראל – למה?]
הסיבה לאהבת ארץ ישראל לא נובעת רק בגלל סיבות ביטחוניות, היסטוריות, יופי, ואפילו לא רק כי נולדנו כאן.
אהבת ארץ ישראל נובעת בעיקר בגלל ש[הקב"ה אוהב את הארץ הזאת] – "כי בחר ד´ בציון, איוה למושב לו" – כאן ראוי לממש את תורת ה´.

ה´ מתאווה לארץ הזאת. "עיני ד´ אלוהיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה", הוא כל הזמן משגיח על הארץ הזאת.

אין "מצווה" בתרי"ג מצוות לאהוב את ארץ ישראל, אלא זו שייכות עמוקה שלפני המצוות, זו מצווה כללית, שקדמה למצוות.
ומתוך אהבתנו לארץ אנחנו עולים אליה ומתנחלים בה.

לסיכום עד עכשיו – האהבה שלנו לארץ [נובעת] מאהבת ה´ שלנו.
אנחנו רוצים לעשות את רצון ד´ וללכת בדרכיו, והוא מודיע לנו שהוא אוהב את הארץ – אז גם אנחנו אוהבים אותה.

[קריאה לשלום – מאז ועד היום]
כשיהושע בן–נון כבש את הארץ לראשונה, לפני המלחמה קרא לכל עיר לשלום, כמצווה מפורשת בתורה.

מסופר שאחד מ – 7 העמים (איני זוכר איזה), עזבו את הארץ לפני המלחמה, ועברו לארץ לא פחות טובה מבחינה כלכלית.
יותר קרוב: אחרי מלחמת העצמאות, [ביקשו] היהודים מהערבים שלא נלחמו בהם לחזור לבתיהם (למשל בחיפה), והם נמנעו וברחו.
ואנחנו רואים עד ימינו: כמה אלפי ניסיונות נעשים לגשר בינינו לבין הערבים – והכול עולה בתוהו.

[גר תושב]
יש לשים לב ל[שני סוגים של "גר"]: "גר שהתגייר" = גוי שהפך עכשיו ליהודי,ו"גר תושב" = גוי שגר בארץ.

לפי ההלכה, מותר לגוי לגור בארץ בתור גר תושב, בתנאי שהוא מקיים את [7 מצוות בני נוח] שסיכומם:
1) דעת ה´, שהוא אל יחיד. 2) רדיפת צדק ואמת. 3) הכנעת תאוות בהמיות ושמירה מנטיות אלה.
כמובן, שכל זה כאשר מכירים בשלטון ישראל. אם הערבים, אינם מכירים במדינת ישראל וודאי אם הם יוצאים נגד מדינת ישראל, אין הם יכולים להיות 'גרי תושב'.

מדהים לשמוע מה שמעידים חז"ל: "מבני בניו של [המן] (שהיה מזרע ישיר של עמלק), למדו תורה בבני ברק!" (תלמוד בבלי גיטין דף נ"ז עמוד ב).

[התנכלות לגרים]
התורה מחייבת [לדאוג] לגר תושב, ואוסרת להונות אותו – בין הונאת ממון ובין הונאת דברים.
קל וחומר שאם נלך ברחוב בוקר אחד, ונראה ערבי או כל גר תושב אחר – ממש [לא] הורגים אותו.

תפקיד המשטרה, השב"כ וכדומה, לראות האם אדם כלשהו (גם לא ערבי), מסוכן או לא.
אבל סתם ערבים רוצים לחיות בארץ בשלווה, ואין לנו דבר נגדם.
רק כדאי שניזהר, ונבחן טוב מאוד מה עומד מאחורי כל ערבי – [כבדהו וחשדהו].

לפני שאנחנו מתחילים למצוא מה לעשות במסירות על הארץ, יש 2 שלבים שכדאי לנו לעבור עליהם.

[שלב ראשון: היכרות (מלשון: מכיר בדבר)]

א. [לימוד] – נלמד על חשיבותה הרוחנית של הארץ, מעלתה, איך שכל הדורות השתוקקו לראות אותה, איך שהחיים האמיתיים שלנו הם רק שם…
יש ספרי אמונה שמיוחדים לנושא הזה, ואפשר ללמוד ולהתבונן בדברים הרוחניים האלו, בשביל להתפעל ממעלתה ולאהוב אותה.

ב. [לחוות] נטייל בארץ. יש היום הרבה מסגרות של טיולים (בצניעות, כמובן) וספרים המחברים מסלולי טיולים ליהדות, שאפשר על ידם להתחבר לנופי ארצנו הקדושה.

ג. [להתפלל] – יש גם תפילות של ר´ נתן מברסלב בליקוטי תפילות שמלאות השתוקקות לארץ ישראל.

[שלב שני: עשייה]
נבהיר קודם נקודה: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל – הם [דבר אחד]!
הכוונה: גם כשאנחנו עוזרים לאדם מישראל, או שאנחנו לומדים כל דבר בתורה – אנחנו עוזרים לארץ ישראל!

כל הדרכים נצרכות וכל אנשים נצרכים, מכיוון שהאנשים שונים האחד מחברו באופי, בחיים וביכולות.

כל אחד צריך לחשוב: "איך אני יכול להביא לידי ביטוי את הכישרונות [שלי] (= כישרונות שניחנתי בהן) ואת היכולות (= הדברים שאני יכול לעשות במציאות שאני חי בה) למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל".

ואיך אפשר לדעת מה צריך לעשות?
פשוט מאוד: להביט סבינו, במודעות, בעיתון, בחדשות וכדומה… לראות מה נראה הכי נצרך והכי מתאים לי.

מתחילים מעזרה לבית, אחרי זה עזרה לחברים בכל דבר קטן, בשכונה, בהתנדבויות… זו תרומה ענקית למען ארץ ישראל.
אחת ההוכחות: אלה שמקבלים את פרסי התרומה למדינה, עשו את הדבר שהם [הכי מתאימים בו]. (מדע, חקר ההיסטוריה…).

[מסירות נפש]
אכן, לא נדרש מאיתנו באופן פרטי לעשות הכול, אבל כן נדרשת מאיתנו מסירות נפש – שבאה אצל כל אחד בהתבטאויות שונות.
כל הפעולות צריכות להיות על פי ההלכה, וכל אחד צריך לשאול את רבותיו לגבי גבולות המאמץ המתאימות.

אבל, וזה אבל גדול מאוד:
כל אחד צריך להתמקד במסירות הנפש שלו, ולא בביקורת על אחרים. למה?
כי, יש אנשים יותר תקיפים ויש אנשים יותר עדינים. יש אנשים יותר פעלתניים ויש אנשים יותר רגועים.
ולא לכל אחד מתאימה אותה דרך מסירות הנפש של השני.

[נקודות לסיכום]
א. התיישבנו בארץ – משום שהיא שייכת לנו! כך החליט הקב"ה, ואין דבר משכנע יותר מטענה זאת.

ב. הסיבה לאהבת ארץ ישראל נובעת בעיקר בגלל שהקב"ה אוהב את הארץ הזאת, וכי כאן ראוי לממש את תורת ה´.

ג. מצווה מהתורה, שקוימה במשך כל הדורות, לקרוא אל עיר של גויים בארץ ישראל לשלום לפני שכובשים אותה.
אם יסכימו לקיים 7 מצוות בני נוח, להכיר במדינת ישראל ולא להיות עוינים לה – מותר להם לחיות כאן בתור גרים [ואסור] להתנכר להם.

ד. לפני שאנחנו מוסרים את נפשנו על הארץ, כדאי להכיר יותר את חשיבותה על ידי – לימוד, חוויה ותפילה.

ה. עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל הם דבר אחד. ולכן, כשאני תורם לאחד מהם – אני תורם גם לאחרים.
כיצד אנחנו יכולים לתרום אפשר לראות לפי יכולותינו הטבעיים, ומתחילים מהמעגל הקרוב אלינו בחיים (מהבית) וכך הלאה.

[לעיון נוסף]
אני ממליץ לך לקרוא את הגמרא בסנהדרין, דף נ"ו עמוד א´, העוסקת בגר תושב.
חוץ מזה, הרב שלמה אבינר כותב בנושא ארץ ישראל והגרים, בספרים: "העם וארצו חלק ב´", ו"מחייל אל חייל חלק ב´".

מצטער על האריכות, אבל בגלל שהנושא רחב וגדוש צמצמתי כמה שיכולתי.
יישר כוח על הנכונות לתרום לעם ישראל, אני מאמין בך שתהיי מהתורמות הגדולות ביותר!

מקווה שעזרתי ואשמח לדעת אם באמת עזרתי, ואת יותר ממוזמנת להגיב לי למייל!

מעריך מאוד

דורון

dozkih@gmail.com