אני מדריך בסניף בנוה דקלים, אני תוהה האם עלי לדבר עם חניכי על הצרות המתרגשות עלינו (תכניתו ההרסנית של ראש הממשלה), ואיזה יחס עליהם לתת למדינה ולצבא, וכן מה אענה להם אם ישאלו אותי שאלות בנוסח "יפנו אותי מהבית שלי"?
בתודה מראש.
שלום וברכה,
"ה' עמך גיבור החיל"! אני מוכרח להודות (תרתי משמע) שלא עמדתי בפני בעיה כזו או דומה לה במהלך ההדרכה שלי. אני מקווה במהלך התשובה לנסות לשרטט כמה הרהורים וכיוונים.
ראשית צריך לדעת שלא משנה באיזה גיל החניכים שלך, ילדים ולוא הצעירים ביותר, מעורבים בנושאים הללו, הם רואים את המבט הנשקף מעיני ההורים שלהם, הם שומעים חדשות כאלו ואחרות, הוריהם יוצאים בשעות הערב לישיבה דחופה או לפעילות הסברה. לא מדובר על מצב שהשאלה האם לספר לילד, האם לערב אותו בנושא שהוא אינו יודע ממנו, ואם לא נפתח אותו אליו הוא לעולם לא יידע.
כעת, כשהנתונים הם שהחניכים חשופים למה שקורה, צריך לשקול איזו תנופה חינוכית ניתן לשאוב מהנושא. איזה סדר מוטל עלינו לעשות בראש של החניכים. מה הם הנושאים באמונה שעליהם ואותם צריך וכדאי לקדם דווקא מתוך המשבר והקושי שניצב לפנינו.
הפירות החינוכיים שניתן לקטוף ממשבר כעין זה רבים ומגוונים: ישוב הארץ, אחדות ישראל, אמונה במצבים קשים, תהליך הגאולה, יחס לרשעים ועוד. כל נושא ניתן להעברה ברמות שונות, וגם לנו כמדריכים יש הרבה מה להעמיק בעניינים אלו.
לפעמים כדאי למדריכים לענות על השאלות העומדות בפני החניכים, בצורה בוגרת וגדולה. כדאי שהתשובות לשאלות יהיו ברורות לנו ברמות גבוהות הרבה יותר ממה שנדרש לנו לדבר עם החניכים. כדאי לצוות ההדרכה ככלל ולכל מדריך בפרט לעמול על הבנה מעמיקה בכל נושא אותו הוא הם נדרשים להעביר לחניכים. הערה זו נכונה בכל נושא או מערך שאנו כמדריכים רוצים להעביר לחניכים, וקל וחומר בנושא רגיש ועדין השייך בצורה ישירה לעולמם של החניכים.
כיצד מבררים בצורה יותר מעמיקה? לדעתי כדאי לפנות לאחד מרבני הגוש או לאחד מאנשי החינוך המנוסים שישב עם צוות ההדרכה בסניף. לישיבה המשותפת יש פירות ברוכים גם ללא רב או איש חינוך, ושבעתיים אם מצטרף להנחיית הדיון איש חינוך מנוסה המצוי באותה "סירה" חינוכית כמותכם.
יתכן גם שישנו קו חינוכי עליו הוחלט בקרב המורים והמחנכים בגוש, ויש יתרון חינוכי עצום שגם הסניף ישדר באותו קו.
היחס למדינה צריך להיות כמו שהורים מתייחסים לילד שהם מאוד אוהבים, אבל מה לעשות – הוא עושה לפעמים בעיות, לפעמים אפילו הרבה בעיות… אנחנו אוהבים ונמשיך תמיד לאהוב את המדינה שהקב"ה נתן לנו, נרצה תמיד לתקן כל מה שאפשר, נצטער על הדברים הלא טובים ונשמח על כל הדברים הטובים שיש בה (כמה דברים שעולים לי עכשיו בראש, ובטח יש עוד הרבה: בזכות המדינה יש גאווה לאומית אדירה לכל יהודי בעולם, מה שודאי מחזק את הקשר שלו לארץ ולעם ישראל. במדינה אין כמעט נישואי תערובת, לעומת קהילות בחו"ל המלאות במגפה זו. במדינה יש עולם תורני שפורח שאין כדוגמתו בשום מקום. על ידי המדינה יש מציאות של עם ישראל בתור ציבור, והמציאות הזו מאפשרת לנו לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל ובכלל היא מקפיצה את כל ערכם של המצוות כמה מדרגות קדימה. ועוד ועוד).
וביחס לשאלה 'מה לעשות אם יפנו אותי מהבית שלי', צריך קודם כל לשדר לחניכים שיש לנו אמונה בקב"ה וברור שאת התהליך של שיבת ציון אף אחד לא יוכל לעצור. יכול להיות שיש קשיים ונסיגות זמניות בדרך, אבל הכל בסופו של דבר יהיה לטובה. לכן כדאי לומר לחניכים שאנחנו מעדיפים לא לעסוק בשאלות כאלו בשלב זה, כי הן עלולות ליצור אוירה של פחד ויאוש במקום להתרכז בעשייה, בבניה, בהתקדמות. אפשר רק לומר שבאופן כללי נעשה את הכל כדי שזה לא יקרה, ניזהר כמו מאש ממלחמת אחים, שהרי החיילים הם אחים שלנו שממלאים פקודות, ניאבק בכל כוחינו כל עוד לא מדובר בהרמת יד, אבל לא כדאי לעסוק בכך יותר מידי, כי אז נשדר לחניכים שאכן הבית שלהם כבר לא כל כך בטוח.
אני מבקש סליחה על העיכוב בכתיבת התשובה, אני ממש מצטער על העיכוב, ואני מקווה שאעפ"כ תעשה שימוש מועיל בדברים על אף האיחור.
ובעז"ה "מעז יצא מתוק", ומתוך הקושי יתגלה האור הגדול,
בברכה,
שמיר, חברים מקשיבים.
