אומרים תמיד שלה' יש ענווה גדולה מאוד. וגם אומרים (בקשר אחר) שה' ברא אותנו כדי שנעבוד אותו ונודה לו. איך זה מסתדר? ענווה ורצון שנפאר את ה'?
תודה רבה צדיקים!!!
לק"י
לשואלת הצדיקה והיקרה!
ישר כח על השאלה!
ב"ה מדובר בשאלה לא קטנה אז אשריך שככה העלית את זה.
תראי, האמת כשבאים לגעת בשאלה הזו צריך לזכור שכל התארים שאנחנו נותנים ומשייכים להקב"ה זה רק מהצד שלנו.
מה זאת אומרת?
הרי אי אפשר לתאר את הקב"ה "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". אז איך בכל זאת מתארים את הקב"ה?
כשאנחנו משתמשים במושגים השונים זה איך שאנחנו תופשים את ההתגלות של הקב"ה כלפינו.
אז איך בכל זאת עונים על השאלה?
יש פה כמה צדדים שונים שאפשר לתת שמאירים את התשובה בצורה אחרת.
אחד, דווקא קושר את מה שהגדרת כענווה של הקב"ה יחד עם הגאווה.
איך? הרמח"ל (דרך ה´, חלק א´, פרק ב´) כותב "הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו יתברך לזולתו … ועל כן בהיות חפצו יתברך להטיב לזולתו לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו … והנה מצד אחר הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שינתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך … ונמצא היות כונתו יתברך שמו בבריאה שברא לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך באותו הדרך שאפשר שיהנה בו".
הכוונה שהיא שהקב"ה רצה להיטיב לנו ושנזכה לשלמות. הדרך לכך היא דרך הדבקות בו יתברך, דבר הנעשה דרך כך שאנחנו עובדים אותו ומקיימים את מצוותיו.
זה לא שהמניעים הם הגאווה אלא הרצון להיטיב לברואים וכדי שלא נזכה במתנה גדולה שכזו ונתבייש, הקב"ה מזכה אותנו על יד העמל שלנו, וכך אנו גם זוכים להגיע למדרגה של השלמות כי אנו קשורים בו.
הדברים אולי טיפה גבוהים וגם אולי משאירים את המקום של הגאווה כלא פתורים ולכן נביא גם עוד נקודה שהיא "הפוך על הפוך".
לפעמים נוהגים במנהגי גאווה לא בגלל שרוצים להיות גאוותנים אלא בגלל מי שצריך לתת את הכבוד. זה יכול להיות הכבוד שמנהל בית ספר דורש שמהתלמידים, הכבוד שההורים מבקשים וכו´.
אם ניתן דוגמא למישהו מהתנ"ך אז זה אהרון.
המדרש (רות רבה, פרשה ה´, סימן ו´) אומר שכאשר אהרון יוצא לקבל את פני משה "ואלו היה יודע אהרן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ בתפים ובמחולות היה יוצא לקראתו". לרוב נהוג ללמוד מזה ביקורת אבל במשנת דרבי אליעזר מוסבר שאהרון דווקא חשב בצורה הלכתית. זאת אומרת שלמרות שמשה היה גדול בתורה מאהרון הוא עדין היה צריך לנהוג בו כבוד ואהרון לא רצה מעשה שעלול לגרום, או להיראות כאילו משה מזלזל בכבודו של אהרון.
אני מקווה שהדברים קצת נתנו כיוון מחשבה והסתכלות אחרת.
כמובן, יש עוד כיוונים שאפשר להרחיב בנקודה הזו.
אם יש עוד שאלות, בירורים או דברים לא מובנים שתרצי לשאול ולברר, בשמחה רבה.
הרבה הצלחה וישר כח על השאלה הנפלאה!
כתיבה וחתימה טובה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com