[לעילוי נשמת הנרצחים – אייל, נפתלי וגיל-עד הי"ד, ולהצלחת צבא ההגנה לישראל בכל הגזרות].
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף;
וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו*מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה . וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה*פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר.
אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:
כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ.
לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.
וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'" (במדבר, פרק כ"ז פסוקים א' – ה').
*
מעשה בבחור שהיה פוסל [כל נערה] שהציעו לו.
"מלאה מידי", "קצת נמוכה", "ההורים לא יסכימו", "אין בינינו כימיה", ועוד אמירות דומות.
והנה, מגיע אליו שדכן אחד, ואומר לו:
"תשמע, מישהי אמרה לי שהיא [ממש ממש] מתעניינת בך, ולדעתי היא באמת מתאימה לך.
מוכנה לתת הכול כדי להקים איתך בית נאמת בישראל"
"נשמעת רצינית," הגיב הבחור, "מה אתה חושב?" (יודע כבר מראש מה תהיה התשובה).
"לפי הדברים שאמרת לי שאתה מחפש בבת זוג – היא ממש ה1/2 השני שלך!".
"טוב, תספר לי עליה עוד בבקשה" אמר הבחור ופיהק (כולם אמרו לו דברים כאלה כבר…) .
"קוראים לה נחמה", החל השדכן לנאום, "צעירה, מצחיקה, כיף לדבר איתה על הכול, מקשיבה מכל הלב, צדיקה, יפה, ממש חכמה, בעלת חסד, יש לה גם ייחוס נכבד (והכי חשוב: [הרבה מאוד דולרים בכיס])".
הבחור התעניין:
"ממש מלאכית בלי כנפיים וספיראלה מזהב על הראש? אין לה שום חסרונות?".
ענה השדכן: "יש לה חסרון, אמ… קצת מוזר – פעם בשנה היא [משתגעת לרבע שעה]".
"טוב נו, לעומת המעלות שלה, זה ממש חסרון קטן!
תגיד לה ש[אני מעוניין]!" .
השדכן חייך באושר!
הוא הצליח לעשות את מה שהרבה שדכנים לפניו לא הצליחו – למצוא לבחור המושלם את הבחורה המושלמת!
ואז אמר: "טוב, בשביל לומר לה את זה – נצטרך לחכות לרבע השעה שהיא משתגעת"…
*
ישבו חסידים עם [רבי נחום-ישראל מליפנה],
