שלום אני בן 14 ואני כל הזמן פוגם בפגם הברית ועולה לראש שלי מחשבות לא טובות לפעמים אני מצליל לא לעשות את זה שבוע מקסימום ואחרי שאני עושה את זה אני מרגיש רע מאוד וכל דבר לא טוב שקורה לי אני מרגיש שזה בגלל שעשיתי את זה ואני יודע שהקדוש ברוך הוא כועס עלי מאוד כבוד הרב יש לך עצה בשבילי לנקות את הראש מזה תודה!
שלום לך,
התחושות וההרגשות שלך הם די טבעיות. חשוב שתדע כי כמו כל נער בגילך מתחילה בגיל זה ההתפתחות הגופנית לקראת ההתבגרות. אחת מהברכות שאומרים בחופה היא "והתקין לו ממנו בניין עדי עד" כלומר שהקדוש ברוך הוא ברא מערכת נפלאה בתוך גוף האדם, היכולת להוליד ילדים. כמובן שתהליך התפתחות זה הוא חיובי בעיקרו ויש לו מטרה חשובה בעתיד. כמו כל דבר חיובי, גם התפתחות זו מביאה איתה אתגרים שאתם צריכים להתמודד. הכוחות הפנימיים שמתפתחים בגוף בגיל זה גורמים להתעסקות יתר בעניינים אלו. מחשבות, תחושות, רצונות ועוד. צריך לדעת לכוון ולהתמודד עם זה בצורה נכונה.
אולי שמת לב לכך ואולי לא, אבל יש קשר די ישיר בין התחושות שלך לבין המשך הנפילות. די טבעי שזה יטריד אותך במידה זו או אחרת, אבל כשזה שואב אותך לתוך מעגל אינסופי של אשמה ופחד זו כבר מתחילה להיות בעיה. מן הסתם קראת על חומרת פגם הברית, אין ספק שזהו אחד החטאים החמורים. אבל חשוב לרגע! האם לדעתך הקדוש ברוך הוא כועס עליך במצבך זה? האם הוא אינו יודע שאתה מנסה בכל הכח להפסיק לעשות את מה שאתה עושה? האם הוא אינו יודע את הקשיים הכרוכים בהתגברות על התאווה, מי אם כן יודע יותר ממנו על כך, הוא הרי ברא אותך.
כשאתה, נער צעיר בו 14 הולך וחי כל היום עם תחושת פחד, כשכל דבר שקורה לך מיד מתקשר עם העונש על חטאי הברית, החיים שלך בעצם הופכים לרכבת הרים מפחידה ונוראה שמשתקת את כל החושים הבריאים שלך. הקב"ה שהוא למעשה מקור ופסגת כל החמלה והרחמים, שאין יותר רחמן ממנו ("אבינו, אב, הרחמן, המרחם….") הופך אצלך למשהו מאיים נורא. במצב שכזה לא פלא שקשה לך כל כך להפסיק עם זה. הרבה מאד פעמים הנפילות לתאווה מגיעות מתוך מצוקה פנימית שאין לה מענה נכון. אתה מפוחד נורא וסוחב על עצמך ייסורי מצפון, כשזה קורה אתה מחפש פינה חמה כדי לברוח אליה, כשאינך מוצא אותה בצורה הנכונה אתה בורח בלי לשים לב שוב אל המחשבות והמעשים ההם כדי להשתחרר מהלחץ, אבל זה גורם לך לעוד ייסורים וצער… דרך ללא מוצא.
אז מה הפתרון?
למעשה התחלת כבר ליישם אותו בכך שפנית להתייעץ על הקשיים שלך. כשאתה משתף מישהו אחר בתחושות כבר נהיה לך קל יותר. כשילד קטן נמצא בחדר חשוך הוא מתחיל לראות בדמיונו דובים ואריות שהולכים לטרוף אותו. כאשר רק נדלק האור הכל נעלם כלא היה. כך זה גם בכל הקשור למחשבות לא טובות שגם מביאים לידי מעשים. קשה יותר להתמודד עם דברים לבד וכאשר נדמה לך שאתה היחיד בעולם שמתמודד עם קשיים אלו. כשאתה משתף מישהו אחר (כמובן לא כל אחד, זה צריך להיות אדם שאפשר לסמוך עליו) פתאום דברים שהיו נראים לך מפחידים מקבלים ממדים קטנים הרבה יותר. החשיפה של הדברים לאור גורמת להם להיעלם.
יש שתי דרכים לגרש את החושך. האחת, על ידי האור והשניה על ידי מקלות… גם את המחשבות אפשר לגרש על ידי המלחמה בהם כל הזמן או לחילופין על ידי התעסקות בדברים אחרים. אתה יכול ללמוד לזהות את הרגעים, הזמנים, המקומות, הסיטואציות שגורמים לך להתחלת ההתמודדות ואז לעשות דברים שיגרמו לך להתעסק עם מחשבות אחרות. כשאתה מתחיל לחשוב משהו שלילי חפש מישהו שאפשר אולי לעזור לו, או סתם כך תפוס שיחה עם חבר. כל דבר שיוציא אותך מתוך המחשבות. אל תתן לעצמך לשקוע בהן.
כשאתה מגיע למצבים בהם אתה מרגיש שאינך יכול להתמודד איתם פשוט תתפלל לאלוקים שיעזור לך. אל תנסה להיות במקומו אלא תן לו את המושכות. אתה יכול לומר לו שהוא ורק הוא יכול לעזור לך להתמודד ושאתה מבקש ממנו שיקח ממך את הרצונות השליליים שלך. זה משהו שמשחרר ועוזר.
בכל מקרה השתדל להתרחק מדברים שיכולים לגרום לך להתמודדות. לפני שהיא מתחילה קל הרבה יותר להימנע ממנה מלהפסיק אותה אחרי שאתה כבר בתוך התהליך.
בהצלחה.
דוד
