דבר ראשון רק עכשיו הבנתי שצריך לשלוח מפה שאלות אז סליחה ששלחתי קודם מהאימייל שלי…
תודה רבה לכם על שאתם כאן ועל כל המאמרים והשות"ים הנהדרים, בעז"ה חיזקו ואימצו.
דבר שני, בשמחת תורה אצלינו נוהגים לעשות הקפות שניות ברחבת העירייה.
השנה החלטנו עקב המצב לפתוח דוכן שיחלק חומר הסברה על גוש קטיף, ב"ה היה ביקוש רב בקרב כלם (כולל הלא דתיים). אני (15) חילקתי פליירים פנים מול פנים, כלומר באופן אישי עם אמירת חג שמח.
פגשתי אנשים רבים אבל אחד ממש אני זוכרת וכמעט בכיתי כשנתתי לו את הפליירים והסטיקרים. שאלתי את עצמי למה היה לי כל כך קשה לתת לו.
אולי אני יתאר אותו וזה יעזור, כל הפנים שלו היו מלאות פירסינגים כ-3, והגבה שלו היתה מחולקת… כנראה אופנה חדשה…. היה נראה כזה רציני… אבל-
כשנתתי לו את זה ואמרתי חג שמח היה לו מבט כזה תמים שממש כמעט בכיתי מהמבט הזה… היה לי קשה כי אח"כ ניזכרתי שאני מכירה עוד בנ"א שיש לו מבט תמים שהוא אחד שחזר בתשובה אצלנו בישיבה. אז חשבתי איזה 'עילוי' הוא היה יכול להיות אילו רק היה בדרך הנכונה… עדיין אני לא משתחרר מזה, דיברתי עם אחת שהיתה איתי שם והיא לא הבינה אותי.
השאלה שלי מה אני- אנחנו יכולים לעשות עם אדם שהיה יכול להיות ממש 'עילוי' אבל בגלל הסביבה הוא השתנה ומכוסה בכל כך הרבה שכבות?
אודה לכם אם תענו לי או תתנו לי מקום למחשבה שלא חשבתי עליו…
אני.
שלום לך.
באמת ארע לך דבר מאוד מיוחד. ייתכן שזכית לפגוש בנשמה יהודית טהורה ועליונה המכוסה בערימות של כיסויים ושל זבל המעמעמים את יופייה הזוהר. אומנם נתקלת רק במבט המיוחד שלו, וייתכן שזה לא אומר הרבה, אך אולי אם התרגשת כל כך מהעניין – משהו מהפְּנִים הטהור ניבט דרך העיניים שלו.
אין לי ספק שבעולם החילוני ישנם המוני יהודים טובים ונפלאים, ביניהם כאלו שאם היו רק זוכים לגדול במקום אחר, ולפגוש את האור של תורת ישראל ואת האמונה בה', היו מגיעים רחוק, הרבה יותר מאיתנו.
אני מתאר לעצמי שיש שם הרבה כאלו שדי סובלים מהמצב שלהם, ומרגישים בתוכם שהיו רוצים להיות במקום אחר, טהור יותר, עדין יותר, עליון יותר, המתאים לטבע הפנימי שלהם, אבל הם לא יודעים היכן למצוא אותו.
ולכן המסקנות שלי מסיפור כמו זה שאת מספרת הן ארבע:
א. לעשות מאמץ גדול להיגמל מהנטייה לשפוט אנשים על פי החיצוניות. להיות אנשים פנימיים שלא מסתכלים בקנקן אלא במה שיש בו. לא לקבוע עמדות לפי לבוש, תספורת, רקע ומקום לימודים, מבטא וכדו'. לנסות לגלות את הנשמה שמסתתרת מאחורי כל הכיסויים שאנחנו רואים.
ב. החובה שלנו להאיר את אור התורה גם במקומות הרחוקים ביותר. להביא את בשורת האמונה לכל יהודי ויהודיה בכל מקום שבעולם. לגלות להם שיש להם נשמה גדולה וענקית, שהם באמת קדושים וטהורים, ושאם רק יקשיבו לקול הפנימי שבתוכם וילכו אחריו הם יגלו עולמות חדשים. זה דורש מאיתנו להיות אנשי תורה אמיתיים, שלא רק מדברים, אלא גם חיים את מה שהם אומרים, ומתוך כך גם מקרינים אותו כלפי חוץ, כך שכל מי שיראה אותם יבין שיש כאן משהו גדול ומיוחד שגם הוא רוצה להיות חלק ממנו.
ג. לזכור שלא רק אצל אנשים חילוניים עם פירסינג בכל מקום אפשר לגלות נשמות טהורות ומיוחדות, אלא גם… אצלינו 'הדתיים'. הרבה אנשים שאנחנו לא מחשיבים ומתפעלים מהם במיוחד הם בעלי נשמות גדולות ויקרות ואולי רק בגלל הצניעות והשקט שלהם לא שמנו לב לזה באמת. האדם רגיל לראות לעיניים, להתמקד בחיצוניות הבולטת, ולא בלב שבפנים.
ד. והאמת היא – שכל זה נכון גם על … עצמינו.
גם בנו, בי, ובך יש נשמה גדולה שנטע בנו אלוקים.
הרבה פעמים אנחנו רגילים לזלזל בעצמינו ולחשוב שאנחנו אנשים קטנים שלא מסוגלים להרבה, אך האמת היא שיש בכל אחד מאיתנו פוטנציאל אדיר של קדושה, של טוב, של טהרה, של דביקות בה'.
האם נאמין בעצמינו? האם נגלה את כל האור שיש בנו?
על השאלה הזו כל אחד יענה בעצמו.
כל טוב והרבה הצלחה
יוני, חברים מקשיבים
yony@kipa.co.il