שלום, אני בת 22 והבעיה שלי היא כזו-
אני אדם מאד ביישן וסגור, אומנם בשנים האחרונות מעט נפתחתי אבל עדיין ביחס לאדם הממוצע אני נחשבת סגורה.
מאד קשה לי לפתח קשרים חברתיים ומכאן כמובן שגם זוגיים. כמעט ואין לי חברות ואלו שיש לי אלו בעיקר החברות מהילדות, ועדיין גם אצלן חסר לי משהו, הן שונות ממני כל אחת בדרכה. החברה הטובה שלי מבינהן התארסה (ואני מאד שמחה בשבילה) ותתחתן בעוד מס' חודשים ולמרות שזה לא מנתק אותנו אני כבר מרגישה את הריחוק הנורמלי שיבוא לאחר החתונה. אני לומדת באוניברסיטה וגם שם מאד קשה לי ליצור חברויות- מישהי פעם אמרה לי שאנשים רואים אותי כ"סנובית" בגלל שאני כזו סגורה וביישנית ובעצם כלפי חוץ אני ניראית בן אדם עם הרבה ביטחון עצמי.
וגם בזוגיות יש לי בעיה- אני כבר הרבה מאד זמן רוצה להגיע לנקודה בחיים של בניית משפחה- גם בשביל שאני ארגיש שיש לי את הפינה שלי וגם כדי לספק בעז"ה יום אחד לילדים שלי את הדברים החשובים שפחות היו לי (חום, אהבה) וגם כדי להשתדל ולמנוע מהם ככל יכולתי לעבור דברים רעים כמו שעברו עליי (ואני לא אפרט בתחום זה ברשותכם) אבל גם כאן אני לא מצליחה למצוא את מקומי.
אני מאמינה שיש בתוכי את היכולת לתרום ולתת לאנשים הרבה מאד, אבל לא מצליחה למצוא את ההזדמנות לעשות זאת.
אני לא יודעת אם תוכלו לעזור לי,אני מקווה שכן אבל גם אם לא, עזר לי מאד לפחות להוציא את זה-לפחות כאן.
תודה רבה והמשך יום נפלא!
שלום לך כותבת יקרה,
כתבת על קושי שיש לך עם עניין הבושה והסגירות בחברה. אני מבינה שזה לא קל ויוצר הרגשה לא טובה. חשוב שנזכור שכל מידה ותכונה שה´ נטע בנו,יש בה צד חיובי מאד,וצד הפוך. לכל אור יש גם צל,ולכן יכולה להיות מישהי עם ביטחון עצמי גבוה,חברותית,פתוחה מאד וכו´,אך לא תהיה כל כך מקשיבה,או שלפעמים יהיה קשה לה לתת מקום לאחרים בגלל שיא דומיננטית.
כלומר: לכל אדם העבודה שלו,"והעיקר-לא לפחד כלל…" חז"ל אומרים לנו שלעמ"י יש כמה תכונות מרכזיות,בסיסיות שמאפיינות אותו: רחמנים,גומלי חסדים וביישנים…
בושה ,כמו כל מידה , יכולה להיות דבר נפלא וטוב. שמעתי פעם בשם רב ישיבת הסדר שאמר לתלמידיו:
´אני מאחל לכם שכשתפגשו את בת זוגתכם- (ולמקרה שלנו: בן זוגכם) תתביישו…´ בבושה יש גם הרבה ענווה וצניעות. ויחד עם זאת יש פעמים בהם היא פוגמת ולא מקדמת אותנו.
ואיך נדע לעשות את ההבחנה?
אם המצב גורם לי ל´קפוא´ ומנטרל אותי לגמרי,כדאי לבדוק את עצמי,ולאט לאט להפחית את הבושה,להעיז,לנסות לא להיות במחשבות של ´מה יגידו´ ´מה יחשבו עלי´ וכו´. זו עבודה. אך מי שמתחיל אותה רואה ברכה.
ובנוגע לפגישות עם בחורים, נסי לחשוב מחשבות חיוביות לפני כן ולמלא את עצמך ברשימת דברים טובים שבך. ממש לשנן זאת בראש לפני המפגש. הדבר הטוב ביותר בפגישה הוא שאני מצליחה להיות אני גם אם יש שוני גדול וכו´,אני מתנהגת כפי שאני ולא מנסה להיות מישהי אחרת.
כתבת על הרצון שלך להקים בית ולהעניק לילדייך,למשפחתך חום ואהבה ודברים שלך היו חסרים.
הרצון הזה חיובי מאד. ובעז"ה יתגשם ויתמלא..
ככל שאנו מרגישים יותר את החוסר,הרצון גדל וכשכבר מוצאים את בן הזוג-אפשר להעריך יותר את הנס שבהקמת בית.
כתבת שעברת דברים לא קלים,אני בטוחה כי ישנה בחירה לכל אדם לבחור בדרך שונה ממה שעבר ושהיה בה. את מסוגלת לתקן וללכת בכיוון בו תרגישי טוב ונכון יותר.
אנו נמצאים כעת בפרשות שבוע הקשורות לסיפורי האבות הקדושים. אברהם אבינו גדל בבית תרח וספג מסביבו עבודת אלילים (באור כשדים) ואף על פי כן הוא אברהם אבינו…
רבים הסיפורים על דמויות תנכ"יות שבחרו לעבוד את הקב"ה על אף הסביבה בה נולדו/התחנכו. (משה רבינו,רות המואביה ועוד..)
אנו עדים גם בימינו לתהפוכות רבות שאנשים עושים בחייהם על אף הקשיים שעברו.
אין ספק שזו התמודדות,אך הקב"ה עוזר לקוראים ומבקשים עזרתו. "קרוב ה´ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת…"
דבר אחרון-נכון הדבר שהבושה שדיברת עליה מקרינה גם על הפגישות,אך ברגע שתתחילי לשפר את העניין החברתי,יהיה לך קל יותר גם בצד הזוגי. ולכן,אפשרי להתעניין יותר בחברות,להשקיע,ולנסות לזהות מתי את מרגישה את הסגירות וכו´. אין הכוונה להיות בקיצוניות השנייה ופתאום להיות מאד חברותית וכו´,אלא לנסות לשפר מעט.
אשמח לשמוע דעתך,
מקווה שהדברים כוונו לרצונך.
המון הצלחה ורק טוב,
עדי.
תוכלי לכתוב לכתובת שלי:
Adigut7@gmail.com