פרידות ואיך שהחיים ממשיכים..

שלום מתוקה מדבש!
תודה רבה על הפידבק החיובי! מאוד מחזק!
כשקראתי את מה שכתבת, פשוט רציתי לחבק אותך! כמה שאת מתוקה!
כי מה שאת כותבת, הוא דבר שכל כך מראה על כמה שאת בוגרת, ובנאדם אמיתי ושאכפת לך מאנשים ובשבילך אנשים זה משהו חשוב ולא "סתם" עוד מישהי שהייתה איתי או עברה לידי!

קודם כל, תרשי לי לחזק אותך ולהרגיע קצת. לא בכל המקרים שאנחנו פוגשים אנשים זה אומר שניפרד מהם לעד ולעולמי עולמים. אם תפגשי מישהי שיש לה חברה שאיתה היא שומרת על קשר טוב, תחשבי שהיא נחתה מכוכב אחר? ברור שלא! למה? כי ברוב המקרים בחיים אנחנו שומרים על קשר טוב עם אנשים

נכון, יש פעמים שלא מצליחים לשמור על חברות לאורך זמן… אבל זה תלוי בכמה גורמים. תלוי מה מידת ההיכרות שלך עם אותה חברה, תלוי מה היה טיב הקשר ביניכן, תלוי כמה משקיעים בקשר הזה וכמה הוא היה משמעותי עבורכן. תסכימי איתי, שיש הבדל בקשר בין חברה לחברה, בין תלמידה למורה ובין חניכה למדריכה.
מן הסתם, הציפייה היא שיהיה קשר יותר חזק בין 2 חברות מאשר בקשר בין תלמידה למורה.

למרות שיכולות להיות הפתעות בחיים
אני זוכרת שכשהייתי בשמינית, הייתה לי חברה ממש טובה, כזאת שמדברים איתה כל יום, ונפגשים איתה כל הזמן, ואנחנו יחד בכל מקום, ידענו הכל אחת על השניה והיינו משחנ"שות מפה ועד להודעה חדשה..
ולקראת סיום השמינית, היה ברור לנו שנישאר בקשר למרות שכל אחת הולכת לשירות במקום אחר… ועוד אמרנו אחת לשניה שלא נהיה "כמו אלה, שהיו חברות דבק באולפנא ואח"כ לא שומעים מהן" וברור שאנחנו נדבר והכל יהיה טוב…
תכלס, זה לא קרה
ולא בגלל שלא רצינו,
פשוט החיים לקחו כל אחת למקום אחר, כל אחת עם השירות לאומי שלה, העבודה שלה, הלימודים שלה והצורס שלה…
לא מזמן פגשתי אותה ברחוב, ולומר לך שזה לא הזיז לי? ממש לא! זה כן הזיז לי, שבאסה שלא נשארנו יותר בקשר
לומר לך שזה קל? זה לא קל! במיוחד אם את טיפוס שמתחברת לאנשים… זה כואב, זה לא כיף, זה קשה!
אז מה אפשר לעשות? האם זה אומר שאני מעכשיו לא אתחבר לאף אחת כי אולי פעם היא תיפרד ממני? זו דרך, אבל זו בעצם בריחה…
את צודקת, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר… אבל את יודעת למה? כי גם את לעולם לא תהיי אותו הדבר, כמו שהיא לעולם לא תהיה אותו הדבר… אנשים משתנים, ואת זה אי אפשר לעצור… זו גם הסיבה שההורים שלך, כשהם פוגשים חברים משנות התרפפ"ו הם מהנהנים ו"שלום שלום"

רגע, אז זה בעצם אומר: "מאמי, זהו, אלו החיים ותתמודדי? תבלעי ושבי בשקט?"
ממש ממש לא!
נכון שיש משהו טבעי בפרידות, שוואלה, אין מה לעשות והן קורות..
אבל את, כמישהי אכפתית, כמישהי אמיתית, כמישהי מלאת רגש כלפי אנשים
יכולה לגרום לפרידה להיות פחות קשה.
איך? את יכולה לבחור שגם אם נפרדת ממישהי, פעם בכמה זמן את מרימה טלפון, שולחת מייל או איזה סמס לשאול מה קורה ואיך החיים… או שאת יכולה לבחור להישאר בקשר יותר קרוב עם אנשים שהיו יותר משמעותיים בשבילך! וזה אומר שאת צריכה "לתחזק" את הקשר הזה, להתקשר מדי פעם, להתעניין, לא רק לחכות שהצד השני יעשה את העבודה.. אין מה לעשות, כדי לשמור על קשר צריך להשקיע… או נגיד, יש לי חברה שבכל יומולדת מתקשרת לאחל לי מזל טוב, הטלפון הקטן הזה הוא מה שעוזר לשמור קשר…
אני בכוונה לא מרחיבה יותר, כי חשוב שאת בעצמך תמצאי את הדברים שעוזרים לך מתוך היכרות שלך עם עצמך!

מתוקה, חשוב שתדעי שהבחירה היא באמת שלך!
את בוחרת אם להשקיע בקשר או לא!
נכון, יש דברים שלעולם לא יהיו אותו הדבר, כי החיים משתנים ומשנים גם אותנו,
אבל עדיין זה אפשרי!
ואם את לא רוצה עדיין להיפרד – אני במייל 
הרבה הרבה טוב!
בת-חן