אני לא יכולה להיפתח להורים שלי ולספר להם מה קורה לי כי אני מרגישה שהם מיושנים כאלה ומכך אני נגררת לשקרים…מה לעשות?
שלום!
מתוך הרצון "לעשות", אני מבינה שמציאות זו של ניתוק בינך לבין הוריך מפריעה לך, ואת מעונינת לשפר את היחסים ביניכם.
עליך להבחין בין שני דברים : היכולת להיפתח להורים, והשקרים אליהם.
נתחיל בשקרים, כי זה יותר פשוט. אסור לשקר לאף אחד, וקל וחומר להורים. זהו איסור דאורייתא חמור. יש כמה מקומות בתורה המחייבים כיבוד אב ואם, וכן מצוות יראת אב ואם. מצוה זו היא בסיסית כל כך, עד כדי כך שהיא מופיעה בין המצוות של "בין אדם למקום" בלוחות הברית. ולכן חשוב להפנים ולהתרגל לעובדה שאין לשקר.
לגבי היכולת להיפתח – נכון שאין חובה (לא בתורה ולא באף מקום אחר) להיפתח להורים. אך ברור שאהבה בין הורים לילדיהם, כוללת את האפשרות לשוחח ולדבר ללא חשש. מה שאת מרגישה מאד מתאים לרבים בגילך. התחושה היא שהוריך הם מדור אחר, ולא מבינים את העולם כרגע. ייתכן שאת צודקת. אך ייתכן שלא. נכון שהם לא גדלו בדור שלך, אך זה לא אומר שלא יוכלו להבין מציאות שונה מהמוכר להם.
אם את אוהבת אותם ומעוניינת לשנות את המצב, תוכלי לנסות סגנון שיחה אחר אתם. למשל, ניתן לומר להם: "אני רוצה לספר לכם על …., אך בבקשה אל תשפטו, אלא תקשיבו ותנסו לעזור לי מהנקודה שלי." או : "אני רוצה לשתף אתכם בשאלה שמציקה לי. אני רוצה לשמוע את דעתכם, אך אל תפגעו אם לא אסכים אתה." בכך את מאפשרת להם לשמוע אותך, להביע את דעתם, ומשאירה לך את האפשרות לא להסכים. ייתכן, שכאשר ההורים שלך יגלו שאת חושבת, מביעה, מתענינת בדעתם, משתפת אותם – הם יבינו את השינוי שחל בך. ואולי , תגלי גם את , שלהורים ה"מיושנים" יש לפעמים מה להציע , נקודות מענינות לחשיבה, ואת בעצמך תפיקי מכך תועלת.
בכל מקרה, תזכרי תמיד, ששכר גדול מובטח למכבד את הוריו "למען יאריכון ימיך על האדמה".
כל טוב
נעמי, חברים מקשיבים.
