צבא לבנות

שלום וברכה נועם,
אני מתנצל על האיחור בתשובתי.
ראשית כל, הכלל הוא שבמלחמת מצווה כולם יוצאים, וכידוע בימינו אנחנו נמצאים במלחמת מצווה, לדעת הרמב"ם שהיא "עזרת ישראל מיד צר", וגם לדעת הרמב"ן שכותב שנצטווינו שהארץ הזאת תהיה ברשותנו. ומאחר וצה"ל עסוק בהגנה על העם והארץ, לכן כל חייל מקיים את מצוות המלחמה.
מה שהתורה פטרה אנשים מסוימים מהמלחמה הוא רק במלחמת הרשות, אך במלחמת מצווה יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה, וכן פסק הרמב"ם. השאלה היא כאשר הרמב"ם כתב שגם "כלה מחופתה" יוצאת למלחמה למה הוא התכוון, הרי אנחנו יודעים שהתורה פטרה את הנשים ממלחמה בגלל שאין דרכן לכבוש, וכל כבודה בת מלך פנימה. אך כל זה במלחמת הרשות, ואילו במלחמת מצווה ופיקוח נפש של רבים הדבר דוחה את האיסור של האישה לשאת כלי נשק ולהילחם, ולכן אם אישה רואה גבר טובע בנהר היא תעבור על ´איסור נגיעה´ כדי להצילו. שהכלל הוא שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה (מלבד שלוש עבירות חמורות).
היו שהסבירו את הרמב"ם בדרכים אחרות, כגון שהאישה תעזור במאמץ המלחמתי בכך שתספק מים ומזון לחיילים, אך כוונת דבריו באופן פשוט היא שהאישה חייבת במלחמת מצווה. וכן פסק הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. אולם הרבנות הראשית לישראל אסרה והרב צבי יהודה התבטל לדעתם.
בנוסף להלכות מלחמה ישנם גם הלכות צניעות, ואנו רואים שההלכה מתייחסת בחומרה רבה להלכות אלה וכן נפסק בשולחן ערוך שיש להתרחק מנשים "מאוד מאוד". וברור שגבר ואישה שנמצאים באותו בסיס זה קרוב "מאוד מאוד", וכן לצערנו לא כל הגברים והנשים בצבא שומרים על הלכות צניעות על פי השולחן ערוך, והדבר מביא לצערנו לתקלות מאוד חמורות שמידי פעם שומעים עליהם בעיתונים ובבתי המשפט, וגם לתקלות חמורות אחרות, כמו שיחה בטלה בין גברים ונשים והסתכלות אסורה והרהורי עבירה שהן עבירות מפורשות ולא חומרות בעלמא. ובדבר זה נתקלות גם מורות חיילות וגם חיילות במודיעין. כל קרבה בין איש לאישה שלא במסגרת הנישואין היא איסור שיש לברוח ממנו, וגם הוא עלול להביא לאיסורים יותר חמורים. זה לא בריא לגברים ונשים להיות באותה מסגרת כל כך מקרבת כמו צבא, שלבושים באותם מדים, ויש הרבה קלות ראש ומסיבות משותפות.
עקב כך החליטה הרבנות הראשית לישראל וכן רוב הפוסקים שאין לאישה ללכת לצבא, למרות החשיבות של ההשתתפות במלחמת מצווה, משום שהדבר פוגע בנשים וגם בצבא עצמו, שהרי גם הצבא צריך להיות מושתת על פי הלכות צניעות, שנפסק "והיה מחניך קדוש" "ולא יראה בך ערוות דבר", וכידוע בכמה מקומות בחז"ל שנופלים במלחמה בגלל עבירות חמורות ר"ל. והרבנים החליטו שהנשים יכולות לתרום למדינה דרך שירות לאומי שיעשו במקומות צנועים עם השגחה של רב.
אכן מבחינה תיאורטית אפשר לייסד גדוד של בנות שיעשה צבא בכשרות ובצניעות, עם מפקדות בנות ולבוש של בנות, אך במציאות זה לא פרקטי, משום שראשי הצבא אינם דתיים. אך שירות של מורות חיילות הוא יותר בעייתי, משום שזו בעיה שאישה מורה תלמד גברים, במיוחד בצבא שהגברים לא רואים נשים רוב היום, וברגע שמגיעה אישה.. אין צורך להרחיב.. הדבר לא תורם לכבודה של האישה וגם לא לכבודם של הגברים. ואני אומר זאת מניסיון של שירות מלא של שלוש שנים בצה"ל.
בנוסף לפן ההלכתי, המציאות הצבאית פוגעת באשה, מבחינה גופנית ורגשית. אישה שנמצאת בגדוד קרבי, הדבר עלול לפגוע באיבריה הפנימיים ח"ו, ואף אישה שמשרתת במפקדה ובעורף נתקלת במציאות מאוד קשה של משמעת שפוגעת בעדינות שלה (כך אמר לי מ"פ של בנות). מפקד רגיל לצעוק על החיילים שלו כדי להנחיל להם משמעת, וכאשר הוא צועק על הנשים הם לעיתים בוכות או נפגעות בקלות. אין בדבר משום "שוביניסטיות", אלא זו מציאות עובדתית ומחקרית שרוב הנשים הן יותר רגישות מגברים (למרות שנמצא גברים נשיים ונשים גבריות). יש הבדל ברור בין איש לאישה.
לסיכום: היה ראוי ליצור לנשים מסגרת צנועה ולא קרבית בצה"ל על מנת שיוכלו לתרום למאמץ המלחמתי, אך מאחר והמצב במדינה הוא לא פיקוח נפש מיידי של חיי אדם, לכן אנו מתחשבים בהלכות הצניעות ועקב כך אסור לנשים להתגייס לצבא.
לכן לשאלתך, זה לא שהציבור הדתי שולל זאת, אלא זאת התורה, ואנו משתדלים לנהל את חיינו על פיה.
בברכה, איתי