שלום!
יצא לי להתקל מספר פעמים באנשים שמגדירים את עצמם דתיים ומתנהגים כך אבל לא מקפידים על מצווה מאוד בסיסית ביהדות, כגון: טהרת המשפחה או לדוגמא בחורה שמתלבשת בצורה מאוד חשופה (ממש ללא גבולות) אבל קוראת תהילים יום יום בדבקות. לי אישית קשה מאוד להבין את זה ביני לבין עצמי וזה נראה לי במילה מוגזמת "צביעות" – איך אפשר לחיות בסתירה כל כך עמוקה?!
או דבר יותר מזעזע : קראתי על אנשים דתיים שהם הומואים /לסביות והשתתפו במצעד הגאוה (ואפילו שמו כיפה צבעונית) ושיש אפילו רבנים מקובלים בחברה הדתית שמתחילים לקבל (?) את התופעה – ?? אז בלי כל קשר ל"הגדרות" החברתיות דתי/לא דתי שלא ממש עקרוניות, איך אפשר להתייחס לזה ולהבין את זה – אם בכלל?
שלום רב!
אולי בלי לשים לב, נגעת בשאלתך בשני נושאים נפרדים לחלוטין, אי לכך אני מתכוון לענות על כל נושא בנפרד.
ראשית, עניין הצביעות והצניעות – אין ספק שברמה הבסיסית את צודקת, ושקשה לקבל מצב ניגודי שכזה, אלא שיש להבין ולקחת בחשבון מספר גורמים שללא ספק משפיעים על הסוגייה הזו. בראש ובראשונה, החברה והאופנה: אלו הם שני גורמים משמעותיים ביותר שבאופן כללי גורמים לנו לעיתים להתנהג ולעשות דברים שככה סתם לא היינו עושים, וזה נכון כמעט בכל תחום בחיים, ובעיקר כאשר באים לדון בדברים חיצוניים שנראים בציבור. בעוונותינו הרבים אנו חיים בדור שהאופנה היא פריצות בדרך כלל, ואין ספק שזה קשה להתלבש בבגדים צנועים כאשר כל הסביבה לבושה "לא כל כך צנוע". אף אחד לא רוצה שיסתכלו עליו כמוזר וחריג ("תראי את זאתי, איך היא הולכת עם כל השכבות האלה בחום הזה? משוגעת, 'ני אומרת לך"). כמובן, שאין בדברי כדי לתת להם לגיטימציה ללבוש כזה, ח"ו.
שאלה נוספת שעלינו לשאול היא האם זו באמת צביעות?
בואי ונניח לרגע שאנחנו לא אלה שנצליח לשכנע את אותן נשים להתלבש בצניעות, אז לפי ההגיון שלך יוצא שכל עוד לא מתלבשים בצניעות, אסור לומר תהילים לדוגמא.
מבלי להכנס לשאלה ההלכתית, איך צריך להתלבש כאשר עוסקים בדברים שבקדושה, אני חושב שאנו לא אמורים לומר שאסור להן לעסוק בדברי קדושה. להיפך, בבחינת מה שאמר הרב קוק זצ"ל "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק", לעודד אותן להמשיך לומר בדבקות את התהילים יום יום, מתוך תקווה שעם הזמן העיסוק בכך יגרום להן להתחזק גם בתחומים שכרגע קצת חלשים אצלן.
אני מזדהה לחלוטין עם מה שציינת שזה מפריע ומקומם, אבל צריך להבין לעתים שלא כל אחד חזק בכל התחומים, יש כאלה שחלשים בצניעות, ויש כאלה שחלשים בדברים אחרים, אך "ישראל, אף על פי שחטא – ישראל הוא".
ראי עוד על התופעה הזו במאמר שכתבנו: "מה שנכנס ומה שיוצא"- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1359
לגבי העניין השני שהזכרת, בעניין ההומוסקסואליות: אין שום רב אמיתי שמקבל את התופעה הזו כלגיטימית (אני מדבר על רב אמיתי, לא על מתחזים, רפורמים וכדו', כי אלו גם יסכימו לגייר את החתול שלך אם תתעקשי די הצורך ותשלשלי תרומה יפה של כמה דולרים לקופת הקהילה). התורה אוסרת זאת ומתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה. אך יש להבחין בין ההתייחסות לעצם התופעה ליחס לאנשים האלו שבהחלט יש מקום לנסות לעזור להם לצאת מן הבוץ הזה. נא עיין בתשובה מיוחדת שלנו בנושא הזה – יחס היהדות להומוסקסואליות- http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=948 . מכל מקום בוודאי שאין מקום להתגאות בזה ולהסתובב בראש חוצות במצעד הגאווה. עצוב מאד שהגענו עד לכדי זה.
יש עוד הרבה מה לומר בהקשר זה, אך לא כאן המקום להאריך, ואולי בהזדמנות אחרת.
בברכה,
אביעד, חברים מקשיבים