שלום,
אני בכיתה ח' ונורא קשה לי לשמור על צניעות.
בעיקרון ואני לא אוהבת להגיד על עצמי , אני ילדה צנועה שמתלבשת מאוד צנוע וגם נעימת הליכות.
אני משתתפת בבני עקיבא ושם אני מרגישה שהכי קשה לי לשמור על הצניעות, כי יש בנים וכל הבנות מתלבשות יפה כאילו שאנחנו יוצאות לבלות.
בשבט אני מרגישה שאני גם מאבדת את הצניעות שבי וגם את כל ההליכות שחונכתי אליהם.
מצד אחד אני לא רוצה לעזוב את השבט שלי אבל אני לא יודעת מה לעשות…
אשמח לייעוצים…
תודה!
שלום לפונה היקרה,
אני מאוד מתרגשת מהכנות שבשאלתך ובעיקר מהעובדה שאת יודעת לנסח בעדינות נקודות כל כך פנימיות שקיימות בתוכך.
את כותבת שאת בדרך כלל מאוד מתנהגת בצניעות, ושלאחרונה את מרגישה שזה לא כל כך פשוט לך. את מוסיפה שזה תהליך שקורה גם בסביבתך הקרובה לשבט ולחברות ולכן הקושי שלך הוא יותר גדול ומובן.
ובואי ננסה להבין מה קורה,
צניעות זה חלק ממשהו יותר גדול שנקרא קדושה.
קדושה זה מינון.
לדעת לקחת את כל הכוחות הקיימים בעולם, בבריאה, ואצלנו,
ולתת לכל כח את המקום המתאים לו בזמן הנכון, במקום הנכון.
והמינון הזה מביא קדושה ונקרא קדושה.
לפעמים יש הרבה כוחות שרוצים לצאת אל הפועל אבל עוד לא הגיע הזמן הנכון לכך,
וכשאנחנו שומרים עליהם כפנימיים, זה נקרא שאנחנו צנועים יותר. מרוממים את הערך הזה שנקרא צניעות.
ואני אסביר קצת יותר,
ככל שדבר הוא יותר פנימי ומוסתר כנראה הוא מיוחד ולא פשוט ולכן צריך לשמור עליו כל כך.
הקב"ה נתן לאדם הרבה הרבה כוחות, וחלק מהכוחות האלו הם בשביל לבנות בית בעם ישראל,
בשביל להתחתן, ללדת ילדים, להמשיך את הדור הבא וליצור קשר עמוק עם בן זוג.
קשר נפשי, נשמתי, רוחני וגם גופני.
והכוחות האלו מתחילים להתעורר בגילאי 12-13, שבהן מרגישים קצת יותר את הרצון לקשר עם בני המין השני,
את ההתעניינות, המשיכה וההתרגשות.
זה טוב ומראה על משהו בריא שמתחולל, כמו שהגוף מתכונן להבאת ילדים לעולם כך גם הנפש.
רק מה, כשהכוחות האלו באים לידי ביטוי עם בן הזוג, לאחר חתונה, ומעמד של החופה,
הם יוצרים קדושה, מבטאים קדושה.
הופכים את האחדות בין בני הזוג למשהו כולל ועמוק.
ועד אז,
ובינתיים, הכוחות האלו רוצים לבוא לידי ביטוי בדרך כלשהי, ביצירת קשר עם בנים, ברצון למצוא חן, ברצון להבליט חלקים מסוימים בגוף כדי למצוא חן,
וצריך מאוד להתאזר בסבלנות ולהבין שהכוחות האלו כל כך מיוחדים וייחודים,
כל כך משמעותיים, שצריך לשמור אותם לזמן מיוחד יותר, לבעלך שבע"ה תבני איתו את ביתך.
ומה עושים עד אז?
מנסים לתת לכוחות האלו מקום לבוא לידי ביטוי,
בעשייה, בנתינה, בהשתתפות בפעעילויות חברתיות,
בפעילות ספורטיבית ובחסד.
ומתחזקים בכך שעכשיו, בצניעות שלך, את בונה את הבית הציוחד שלך,
את שומרת על הכוחות האלו לזמן שהם יבטאו קדושה.
נסי לחשוב אם יש פעילויות שבהן יותר בא לידי ביטוי המתח והקשר בין הבנים לבנות,
אולי עליהם תוותרי?
אולי יש איתך עוד קבוצה של בנות שחושבות כמוך שביחד תוכלו לחזק את הצד החברתי בשבט בלי הבנים?
אני חושבת שצריך הרבה גבורה ואומץ לשאול את השאלה, ולהיות מודעת לכך שדווקא הדבר שגורם לך הרבה טוב פתאום נהפך לדבר מזיק.
אם באמת הדבר כך, נסי כמה שפחות להפחית בפעילויות בסניף,
ובמקביל תנסי לחזק קשרים חברתיים אחרים סביב דברים אחרים שיתנו מקום לכוחות אחרים שלך (ריקוד, התנדבות, אומנות וכו).
ישר כח על השאלה והרבה הצלחה בדרך שעוד נכונה לך!
את מוזמנת לפנות אלי למייל,
נעמה tepernaama@gmail.com