שלום.
אני צריכה להעביר שיעור לבנות בכיתה ז' על קידוש ה' וחילול ה'. אם תוכלו לתת לי רעיונות או שמות של ספרים שיעזרו לי תודה. המטרה של שיעורי זה להסביר לבנות שקידוש ה' הוא לא רק במוות ח"ו אלא בחיים! אנחנו שואפים לקדש את שם ה' ברבים בחיינו ולא במותנו.
תודה
שלום!
קידוש השם וחילול השם הם נושאים חשובים מאוד, וטוב שבחרת להעביר עליהם שיעור.
אכן רוב ההתיחסויות שאנו מוצאים ל'קידוש ה", הן כמו שציינת בשאלתך, קידוש ה' במוות, במסירות הנפש. דוגמאות רבות יש לכך, החל מהדורות הראשונים (כדוגמת אברהם אבינו שמסר את נפשו באור כשדים, עקידת יצחק וכדו') וכלה בדורות האחרונים (השואה) ועד ימינו אנו, במלחמה הנוכחית בה הרבה קיפחו את חייהם לטובת קידוש ה' ומסירות הנפש על ארץ ישראל. דוגמא ידועה ביותר, אולי הידועה ביותר, היא מסירות נפשם של ר' עקיבא וחבריו, עשרת הרוגי מלכות. הרי ר' עקיבא הוא זה שלימדנו את הדרשה על הפסוק "ובכל נפשך" – אפילו נוטל את נפשך.
כמו שכתבתי, על מסירות נפש אין כל כך בעיה להעביר שיעור. הבעיה היא בשיעור העוסק בקידוש ה' בחיים. אם תעייני בספר החינוך (מצוה רנ"ו) תראי שהוא מגדיר את מצות קידוש ה' באופן שהזכרנו, מסירות הנפש. הוא עוסק בשלושת העבירות שבהן נאמר "יהרג ובל יעבור" ולא עוסק כלל בקידוש ה' בחיים. אך ודאי הוא לא חולק על כך שמצות קידוש ה' חלה גם על החיים. הוא רצה להדגיש את הנקודה הנעלה ביותר של קידוש ה'. מסירות נפש על קידוש ה' היא הדרגה הגבוהה ביותר של קיום המצוה הזו, ואת הנקודה הזו רצה ספר החינוך להדגיש. ישנן מספר מקורות לכך שמצוה זו חלה גם בחיים ולא רק במוות, ואני מציע לך לעיין במקורות אלו: יבמות דף ע"ט עמוד א', סוטה דף י' עמוד ב', בבא קמא דף קי"ג עמ' א', תנא דבי אליהו רבה כ"ה, תנא דבי אליהו זוטא כ"א. במקורות אלו תמצאי בדברי חז"ל שקידוש ה' חל גם בתוך החיים.
גם הרמב"ם התיחס לקידוש ה' בחיים, וכך הוא פוסק במשנה תורה בהלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה י"א, ובאגרת השמד (הנקראת גם מאמר קידוש השם) עמ' מ"ז – נ' בהוצאת הרב שילת. אפשר גם לעשות זאת בדרך הפוכה. כלומר, במקומות רבים אנו מוצאים גדרים לחילול ה', ואם נהפוך את הדברים הללו לטובה, ודאי שיצא קידוש ה'. לדוגמא: אם הרמב"ם פוסק שכשתלמיד חכם אינו מדבר בנחת עם הבריות ואינו מקבילן בסבר פנים יפות הוא מחלל את ה', ודאי שאם אותו תלמיד חכם כן ידבר בנחת עם הבריות וכן יקבילן בסבר פנים יפות, הוא קידש את ה'. וכמו שהרמב"ם מחלק בין כמה סוגים של חילול ה' (באיגרת השמד), אפשר לחלק את הצד ההפוך שלהם לכמה סוגים של קידוש ה' (תוכלי לעיין גם ב"מסילת ישרים" פרק י"א בדיבור המתחיל: "ענפי חילול השם", עמ' פ"א בהוצאה הרגילה).
בהלכות יסודי התורה אומר הרמב"ם שאדם שהולך בדרך הישרה בעבודת ה', מכבד את הבריות ומתיחס בסבר פנים יפות לכולם "עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבין אותו ומתאוין למעשיו – הרי זה קידש את השם". כלומר, העיקר בקידוש ה' הוא עבודה אישית פנימית. לא לעשות מעשים מוחצנים כדי לקרב אנשים לתורה. זה לא ילך. העבודה צריכה להיות איטית ויסודית. קודם כל צריך לעבוד על המידות. צריך באמת לחוש אהבה ולהאיר פנים לבריות. צריך שכל המעשים יהיו מתוקנים, וזה יגרום לאנשים הסובבים אותו כבוד והערכה לדת. אז יוכלו להסתכל על התורה באורח חיובי, יראו את האור הגנוז בתורה, יראו את התוצאה של השפעתה על מי שעוסק בה, וכך יכבדו את התורה. הרב קוק כותב שיש ארבעה שלבים בקירוב לדת, השלב הראשון הוא כבוד הדת. לגרום לאנשים לכבד את הדת (תוספות תשובה פרק ח', נמצא בסוף "אורות התשובה" של מהדורת אור עציון). אם יראו שמי שעוסק בתורה אינו מוסרי, לא מתיחס בנחת רוח לבריות, תתעורר סלידה מהדת וריחוק מהתורה. זהו עיקר העבודה שלנו בעניין קידוש ה'. וכדברי הגמרא במסכת יומא (דף פ"ו עמ' א'): "ואהבת את ה' אלקיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי לו לפלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר", וזהו קידוש ה' גדול.
בהצלחה בשיעור!
איתי, חברים מקשיבים
