קעקוע לזכר אח שנפטר

שלום גיל!

צר לי וכואב לי מאד על האח שנפטר, שה´ יחזק אתכם וימלא חסרונכם, זה באמת קשה וכואב.
אני מאד מבין ללבך שאת רוצה להנציח את זכרו במשהו שקרוב אליך שאת תזכרי אותו ותמשיכי את דרכו.
אני רוצה שתדמייני את אחיך עומד ורואה את האפשרויות שבו רוצים להנציח את זכרו, ואני מנחש ולבי אומר לי, שהוא ירצה שתיקחי ממנו איזה מידה טובה, ערך טוב , משהו מיוחד שהוא אהב, רצה, רצה להעביר, לחנך, ותעצימי אותו, תמשיכי את דרכו, ותעבירי הלאה לאנשים אחרים, למשל, לי היה חבר טוב שנרצח במרכז הרב, שהמוקד שלו בחיים הייתה התפילה, השמחה וענווה, למשל אני אספר לך שהוא הוריד את עצמו מחמש יחידות במתמטיקה לארבע יחידות כדי לעזור לחלשים.
עלי זה מאד השפיע והרשים אותי ועשה אותי יותר טוב, יותר עוזר, יותר תומך ויותר רגיש לאחר.
וההורים שלו ואחים שלו וחברים שלו, הנציחו את זכרו בהמון דברים שעוסקים בערכים שלו, (חוברות, אתר אינטרנט, כנסים ושיעורים, אזכרה, מדבקות וכו´) וככה הם רואים בזה שליחות וגם ערך שתמשיך אותו גם פה בעולם.
אני בטוח ואין לי ספק בכך, שאפשר למצוא הרבה טוב באחיך, ואין לי ספק שהעצמת הדברים, העברת הדברים לאחרים, למשפחה, לחברים, יחזקו את הזיכרון אצלך היטב עמוק וקרוב, כי ממש חלק ממנו, הוא אצלך בלב ובנפש.

אני לא יודע אם עשיית קעקוע הוא משום השחתת הגוף, אולי כן, משום לכל מצווה יש המון סיבות, וכל מצווה היא מורכבת מהמון היבטים, אנושיים, מוסריים, לאומיים, חברתיים, תרבותיים, רוחניים ועוד.

את המצוות קיבלנו אחרי שהיינו במצרים, היינו תת אדם, תת תרבות, בא הקב"ה והרים אותנו מעפר אל האדם המעלה, על ידי המצוות, שנסיר מאיתנו את כל הגסות החומרית ולהעלות אותנו לרמה מוסרים גבוהה, כמובן אני לא יודע "למה" כל מצווה ומצווה, למה היא באה, כמו שאני לא יודע כל תרופה ותרופה, איך היא מרפאה, אבל יש דברים שכן אנו יודעים, אם רק מעמיקים בהם, כבר מוצאים בהם הרבה אור וחיים שהם נותנים.
למשל אם ניקח את השאלה על קעקוע, הקעקוע מסמל את הצד הגס והחומרי של החיים, בזה שהוא נוטה לחזור לימים שהיו הולכים בערום, והאדם נטה לצד הגס של החיים בלי שום משמעות רוחנית וערכית לחיים, אז הוא חיפש את הצד החיצוני, ולא פנה אל הצד העדין, הפנימי, הנפשי שבו, זה כמו, שאם נראה אדם מכובד כמו ראש ממשלה נואם והוא עם גופיה ומלא קעקועים, לבי אומר לי שזה לא מתאים, אפילו שאני לא יודע להסביר את זה, בשבילי הוא יהיה אדם בלי ערך. והרצון של האדם להפנות את החצנת הגוף נובע מרצון לחיפוש העצמי הפנימי שלו, אבל זה רק רצון, זה לא המטרה, אבל ברגע שהוא מפנה את חיפושיו כלפי פנים, הוא מגיע למטרה האמתית, הוא חי עם ערכים, הוא חי עם תוכן, עומק, חיות, קדושה.
מכאן נובע ומעוד כמה סיבות שראוי להעמיק בהם, האיסור של קעקוע וגם יכול להיות מה שאמרת, שזה נובע מהשחתת הגוף, גם זה רעיון טוב.
אחרי הכול, אני לא חושב שלהשחית את הגוף, לרדת לרמה של גסות החיים החומריים כפי שהרחבנו, מתאים להנציח את זכרו של האח, אלא עלייה של החיים לחיות חיים ערכיים המנציחים באמת את האח, המידות הטובות שהיו לו, בערכים הטובים שהיו לו, במה שהוא אהב, במה שהוא רצה לחנך ולהעביר לדורות הבאים.
תנצלי את התהליך של ההתחזקות שלך, להתעלות ברוחניות, בקדושה, ולהנציח את זכר אחיך שעד לא מזמן היה קרוב ללבך, שיהיה באמת קרוב ללבך גם עכשיו, להמשיך את הטוב שבו- שיהיה גם בך בתוך הלב ובתוך הנפש.
מאחל רק טוב שלא תדעו צער!

בברכה חן

הדוא"ל שלי chencorcos@gmail.com