שלום,
אני כרגע מסיימת כיתה ט', יש לי עוד קצת זמן עד ההכנסה להדרכה ובכל זאת..
אפשר לומר שאני כן די דוסית ואידיאלית, וכו' וכו'
אני יודעת להרים דברים ופרויקטים של התנדבות וכו'
אך מצד שני אני לא הכי כריזמטית שיש, ואני לא רואה את עצמי מפוצצת עכשיו במוראלים עם החניכות ומתחרפנת איתן וכו' וכו'.
יש לי גם איזה שהיא בעיה בדיבור(לא יודעת בדיוק איך להסביר, זה קול שנשמע די תינוקי, ועם בעיות הגהה של צ',וז')
שאני גם מפחדת שיהוו לי מכשול, ואולי החניכות יצחקו על זה.
אני ניסיתי לשקף את חלק מהתכונות הטובות שלי וחלק מהפגמים שלי, אבל בסה"כ אני רוצה שתגידו לי מה הדרכה דורשת..איזה מין בן אדם..
(כמובן שיש סוגים של מדריכים אך מה הבסיס..)
תודה רבה!
שלום חשדומ"טית יקרה! איך המרגש?
לא יודע אם את יודעת (גם אני לא ידעתי עד לפני שנתיים): [חשדומ"טית = שרופה על בני עקיבא]. רוצה לתת את כל מה שיש בה למען החניכים/הסניף/עם ישראל וכיוצא בזה…
אז למה אני קורא לך "חשדומ"טית"?
ברשותך, אצטט: "ובכל זאת.. אפשר לומר שאני כן די דוסית ואידיאלית, וכו´ וכו´ אני יודעת להרים דברים ופרויקטים של התנדבות וכו´…"
תגידי: "יופי! הוכחת שאתה יודע לקרוא. עלית לכיתה ב´ (איזה כיף!!!).
אבל מה עם השאלה עצמה"?
ברשותך, ננסה לענות על השאלה [יחד] לאט לאט [שוואיה – שוואיה] (בערבית).
נקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו לענות בצורה הטובה ביותר.
אז הוכחנו שיש לך חשדומטיות, אבל זה לא מספיק.
יש משהו חוסם את היכולת ואת רצון להשקיע – [החשש].
חשש מכל מיני בעיות שניצבות בפנינו, שאי אפשר להתעלם מהם.
ודרך אגב – לכל מדריך (וגם לכל אחד בעולם) יש בעיות, ולמען האמת, לפעמים כואב יותר כשזה [לא] בולט (ואני אומר את זה מתוך ניסיון אישי…).
נאמר פעם (בתרגום שלי לעברית):
"הבעיה היא לא הבעיה, הבעיה היא – [מה היחס] כלפי הבעיה".
אם נתייחס לבעיות שלנו כאל משהו צדדי ופחות חשוב (אבל צריך לזכור אותם), נוכל להתרכז יותר במטרה העיקרית, שהיא – ההדרכה עצמה!
כך שבעצם יוצא ש[הכול שייך לרצון להשקיע], ואת זה – כן יש לך!
וצריך לזכור שאם אנחנו נחשוב שאנחנו דבר א´ – באמת ניראה כמו דבר א´ בעיני חברינו שלנו.
או, במקרה שלנו, אם תראי (בדוגרי) שלא אכפת לך שיש לך בעיה בקול, בצ´ וז´ או בוואט אבר – [לחניכים לא יהיה אכפת]! (אם יהיו כאלה שיצחקו – לצחוק זה דבר בריא, זאת בעיה שלהם).
אז שאלנו: מה הדרכה דורשת? כמו שכתבת – יש סוגים של מדריכים, ואם תשימי לב אז תגלי שכול אחד מדריך [בצורה שונה].
אבל כן, יש כמה נקודות (ואולי יותר ואני לא חושב עליהן), אך גם הן תלויות באישיות, וגם – בחניכים.
1) התחלות הן [כמעט ת-מ-י-ד] קשות, ואל פחד מקשיים – כי הם יבואו בכל דרך, וכך המדריך גם נמדד בעיני החניך.
2) שתדעי שלא סתם הגעת להדרכה, זאת החלטה של הקב"ה, ולכן תאמיני ש[יש בך יכולת ופוטנציאל גדול] (וכל המדריכים מתחילים מאפס).
3) כדאי כמה שיותר להשקיע בקשר טוב של חניך-מדריך (לא במובן של מפקדת, אבל גם שיהיה ידוע מי המדריך ומי החניך).
4) מומלץ שתהיה בהדרכה השקעה מעולה אבל [מתונה]. אסור לזנוח לגמרי דברים אחרים כמו – משפחה, לימודים, חברים וכדומה (תסדרי את זה לפי החלטתך).
5) כל זמן קבוע תעשי "[הוצאת ראש]" = בדיקה מחודשת של התקדמות כל כמה זמן.
לוקחים מחברת ורושמים את ההתקדמות ואת מה שצריך עוד לשפר, וגם מנסים לכתוב על כל חניך בפרטי מה המצב איתו (הוצאת ראש היא קשה אבל כדאית מאוד).
חשוב מאוד שאף אחד לא יראה את הרשימה חוץ ממך ומהמדריכים של השבט שלך וחוץ מהקומונרית.
מקווה שעזרתי, היה ממש כיף!
את הרבה יותר ממוזמנת לשלוח לי מייל תגובה על כל דבר!
ב"הצלחה בהכול!
דורון
dozkih@gmail.com
