קשה לשמור מצוות בבית

שאלת הגולש

היי אני בת 15 ודתייה ויש לי בעיה עם ההורים, בעיקר עם אבא שלי. אני מאוד אוהבת אותו וחשוב לי לציין את זה…! אבל בשבתות הוא לא ממש מתנהג כמו אדם דתי, הוא לא הולך לבית כנסת לא בערב ולא בבוקר ואנחנו לא עושים הבדלה במוצאי שבת, והקידוש שלנו הוא לא הכי (אבא שלי מחסיר מילים) ובבוקר אנחנו לא עושים קידוש וזה די מפריע לי, כי בגלל זה אני לא יכולה להביא חברות הביתה לשבתות ובכלל לימי שבת כי אנחנו לא עושים הבדלה..! לא שאני מתביישת בזה, אבל זה מפריע לי כי אנשים שמכירים אותי לא יחשבו שאני כזאת..!
ההורים שלי גם לא מגיבים בצורה כ"כ כיפה שאני מבקשת מהם להזמין חברות לשבת כל עוד הם בבית..!
אמא שלי עובדת בשבתות פעם בשבועיים כי היא עובדת במקצוע של פיקוח נפש..!
אז אני לא יודעת מה לעשות איתם, פעם הם היו עובדים עליי והייתי מאמינה שאבא שלי הלך לבית כנסת ועד שקמתי הוא חזר…!
והם גם לא מברכים ברכת המזון אחרי האוכל.
אבל כשיש אורחים שבאים לארוחות ההורים משתנים לגמרי, פתאום יש קידוש וברכת המזון.
אני לא יודעת מה לעשות, אם יש לכם טיפים אני ישמח מאוד אבל לדבר איתם זה לא אפשרי אני לא רוצה..!
אשמח לקבל עזרה.

תשובה

שלום לך,
קראתי את מכתבך ושמחתי לקרוא את רצונך העז לקיים מצוות תוך שמירה על כיבוד הורים.
הבעיה היא באמת קשה וכואבת מצד אחד אנו מחוייבים לקיים את מצוות ה' באופן אישי, וכשיש מפריעים זהו ניסיון קשה, אך הדברים מסתבכים כאשר הורינו מעורבים בדבר והסיבה לכך היא שאנו מחויבים בכבודם אפילו אם הם אינם שלמים וצדיקים גמורים.
דעי לך שמצות כיבוד הורים היא חשובה מאוד ואשריך שאת משתדלת להקפיד בכבודם של הוריך המשיכי בזאת, אין זה תפקידנו בתור ילדים לחנך את הורינו אפילו שזה מאוד מפתה לפעמים, יש צורך על פי ההלכה בסגנון מיוחד של פניה כאשר רוצים להעיר לאבא או אמא, וגם זה רק כאשר הם רוצים לשמוע, תוכחה להורים היא קשה מאוד, במיוחד בימינו כשאין מי שיודע להוכיח ולפי תיאורך שאינם רוצים לשמוע ודאי שאין לך לעשות זאת.
אמנם את חייבת בקיום מצוות ואינך רשאית לשמוע בקול ההורים אם אומרים לך לא לקיים [זהו לא המצב אצלך, רק נקטתי דוגמא קיצונית] אך יש להשתדל לעשות זאת תוך התנגשות מועטת ככל האפשר.
לכן מבחינה מעשית את יכולה לבקש בערב שבת למזוג לכוסך גם מיץ ענבים ולומר את הקידוש בעצמך בשקט ולהשתדל לא לעשות זאת בהפגנתיות, גם בבוקר את יכולה לעשות קידוש לעצמך על מיץ ענבים, וכן הבדלה תעשי לעצמך אפילו על כוס קולה [אינני יודע אם אתם נוהגים לפי מנהגי אשכנז או עדות המזרח ועדיף שלגבי פרטי ההבדלה על מה לברך ועל מה לא תשאלי את הרב בבית הכנסת או בבית הספר מה מנהגך, כיון שיש כמה דעות בפוסקים איזה ברכות בהבדלה אשה מברכת בשם ומלכות. אם את רוצה הדרכה יותר מפורטת בפרטי ההלכה ממני כתבי בתוספת ציון מאיזה עדה את ולפי מי אתם רגילים לפסוק בבית ואשתדל לברר עבורך את ההלכה].
כמובן, כל זאת לא בהפגנתיות אלא בעדינות ונעימות בלי לפגוע בהורים, דבר שאיני רואה צורך להדגיש אותו, מכיון שברור ממכתבך שאת מקפידה על כך.
אך לדעתי את צריכה לחשוב על שיחה פתוחה אם הוריך או אחד מהם שלדעתך יותר פתוח לכך. מה שחשוב זה אופי השיחה, את צודקת בחוסר רצונך לעורר שיחה שתבוא בטענות אליהם , זה באמת לא טוב, אך זה בכלל לא צריך להיות נושא השיחה. את צריכה לדבר איתם על הרגשתך ורצונותיך לקיים מצות בלי שום התייחסות למה שהם עושים בסדר או לא בסדר.
כלומר אמרי להם שאת מרגישה קרבה גדולה לקב"ה, ורצון לקיים מצות, והיית רוצה לעשות קידוש והבדלה אפילו בעצמך, יתכן שהם יבינו אותך ואף יציעו שהם יעשו זאת בשבילך או שיסכימו שתעשי לבד. אם תדברי איתם בנעימות תוך התייחסות לעצמך ולא כטענה אליהם יהיה לך ולהם הרבה יותר קל ביכולתך גם לפתוח את השיחה בהקדמה על רצונך לשוחח עמם מתוך אהבתך והערכתך להם ושלכן את מרגישה מסוגלת לדבר עמם על הרגשותיך הפרטיות, זהו דבר שהם ודאי ישמחו לשמוע, ואם יגידו לך משהו בסגנון " מה שאנחנו עושים לא מוצא חן בעיניך, או לא מספיק טוב בשבילך" עני במאור פנים שלא דיברת כלל על מה שהם עושים או לא עושים אלא על הרגשתך. זהו לפי דעתי הפתרון היותר טוב גם לך וגם להם ללא שיחה איתם תסכולך יגבר ובסוף אף יגיע להתפרצות או הערות פוגעות.
לגבי חברות, אם את יודעת שלהוריך קשה כשאת מזמינה חברות השתדלי להימנע מכך – זהו רצונם וכבודם. זה קשה, אך מפני השלום תוכלי לומר לחברותיך שהוריך עייפים ואינם אוהבים אורחים בשבת ואת תתארחי אצל חברותיך, אגב זוהי גם עצה בכלל לשבתות, פתחי עניין בנסיעות לשבת לדודים חברים וקרובים וכך תוכלי לבלות שבתות במקומות שיותר תהני בהם.
אך כל אלו הם ענינים טכניים, העיקר הוא ההרגשה הפנימית שלך, כולנו אוהבים וקשורים להורים שלנו. זהו קשר בריא וטבעי שאין לפגוע בו, אין לאדם לדון את חבירו עד שיגיע למקומו וגם יש לדונו לכף זכות וכל שכן את ההורים העובדים וטורחים רבות למעננו, ולכן שמחתי לקרוא על רגשותיך החיוביים כלפי הוריך, אל תנסי לשפוט אותם או לחלק להם ציונים על כמות העשיה או טיבה, כל אדם אחראי כלפי עצמו וכלפי רבונו של עולם באופן אישי, ותוכחה אין את צריכה לקיים ואין את מסוגלת, הקפידי על קיום המצוות בעצמך כשהוריך יראו שאת רצינית הם יעריכו אותך ויקבלו אותך כמו שאת וגם עליך לקבל אותם כמו שהם.
את כבר בחורה בוגרת בגילך ובנפשך ומסוגלת להתמודד עם קשיים , גם בבית יש לפעמים קשיים זהו ניסיון קשה אך הקב"ה לא נותן לנו נסיונות שאיננו יכולים לעמוד בהם, ועליך להתחזק בידיעה שאת מסוגלת ותצליחי לעמוד בנסיון.
בעזרת ה' תקימי את ביתך שלך ושם תוכלי להקים בית לתפארת.
אסיים בברכה שתצליחי להמשיך בדרכך זו של יראת שמים וכיבוד הורים.
אם ברצונך להיות בקשר, הדוא"ל שלי הוא
zelzman_b@bezeqint.net
כל טוב,
בנימין

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!

כז בניסן התשסה

קרא עוד..