ראש השנה ומה שאחריו..

שלום לך יקרה.

בשאלתך את נוגעת בשני עניינים:

1. המצב הגופני – בריאותי.

2. המצב הנפשי – רוחני.

נתחיל בראשון – לגבי עניין הצום.

בנושא הזה מגיעה לך תשובה ברורה וחד משמעית שאת יכולה ללכת אחריה בלב שקט. לאור מצבך המיוחד בהחלט ייתכן שיש מצווה לאכול ביום כיפור, ואם כן היא לא פחות חשובה מאשר המצווה לצום. ולהפך – אם צמים בזמן שמבחינה גופנית צריך לאכול כדי לשמור על חיינו – עושים בזה עבירה ולא מצווה. ולכן מה שאת צריכה זה לעשות את הדבר הבא – ללכת לרופא/ה שלך. עדיף אם זה מישהו דתי שגם מבין יותר את המשמעות של הצום, אבל אם לא תלכי למי שיש – ולבקש ממנו תשובה ברורה – האם מותר לך לצום ביום כיפור/לגמרי/חלקית/להתחיל ולראות מה המצב וכדו´. עם התשובה הזו את הולכת אל הרב (רופא לא פוסק הלכה. הוא רק נותן את המידע הרפואי שאיתו הולכים לרב). אם אין לך רב מוסמך ומבין בעניין אני מציע לך להתקשר למכון פוע"ה שמתמחים בנושא של רפואה והלכה, ויש להם רבנים משיבים שעונים לאנשים בטלפון חינם – 026536841. בשיחה עם הרב את צריכה לתת לו את כל המידע – לספר את הרקע הרפואי שלך, מה בדיוק קרה בט´ באב הקודם!, ומה אמר לך הרופא עכשיו. אם הרב מתיר לך לאכול ביום כיפור צריך לעשות את זה בשמחה ולדעת שזה מה שרצון ה´ ממך עכשיו ואת מקיימת בזה מצווה גדולה לא פחות מאשר אילו היית צמה, ואם מצבך הגופני לא מאפשר זאת – ממש אסור לך לצום. מעבר לזה את צריכה להמשיך ולהתחזק כדי להבריא ולהעלות במשקלך.

ולגבי הדבר השני – המצב הנפשי, רוחני.

החיים שלנו כבני אדם מורכבים מעליות וירידות, ממש כמו המוניטור של הלב.

אם חלילה הגרף יראה קו ישר, זה יעיד על אדם שליבו הפסיק לפעום והוא עבר מן העולם.

אדם חי, הוא אדם נושם, הוא אדם שלא נשאר במקום, הוא אדם שזז, עולה ויורד.

רק המלאכים נקראים "עומדים", כי הם נשארים במקום ואילו בני האדם נקראים "מהלכים".

נכון שיש סיכון בהליכה הזאת, כי גם אפשר ליפול או להגיע למקומות לא טובים,

אבל בשביל זה אנחנו בני אדם ויש לנו שליטה על המעשים שלנו וכחלק מזה באנו לעולם בשביל לעמול, לעבוד ולשפר.

המצב שאת מתארת הוא טבעי וקורה לפעמים (כמעט) לכל אחד, פשוט אצל כל אחד זה מופיע בזמן אחר, מינון אחר, בתחומים אחרים וכו´.

עצם זה שיש לך את הרצון לשפר זה כבר חצי מהדרך, כי בלי רצון מה יגרום לשינוי?

תתחזקי עם הרצון הזה, ואיתו תנועי קדימה. מתוך המשברים רק צומחים ומתפתחים.

הרב קוקו כותב ש"מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, אינו סובל הריסות רוחניות, אבל גם אין לו בנינים עצמיים, הוא חוסה בצילם של הבניינים הטבעיים כמו השפנים שסלעים מחסה להם. אבל אדם, מי שנשמת אדם בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני."

זאת אומרת שכאשר אנחנו עובדים באמת ורוצים להגיע אל הטוב ומשפרים, אז הדברים באים מתוכנו והם הרבה יותר חזקים ואמיתיים.

נכון שחבל שזה קורה דווקא עכשיו, לפני חגי תשרי והימים הנושאים, עת לעשות חשבון נפש, אבל עדיין לא מאוחר ותמיד אפשר להתחיל.

משל לצורף שהתבקש ליצור גביע זהב לפני המלך.
דרש זהב וקיבל. יהלומים ופנינים לשבץ בו – וקיבל.
אמנם הוא יצר את הגביע, אבל לא השקיע בו את כל הזהב שקיבל, חלקו מכר והכסף הלך להוצאות ביתו.
גם את היהלומים מכר, וחלק מהפנינים.
ואף את מה שיצר – לא השקיע בו את כל כשרונו, אלא עשה כלאחר יד וברשלנות.
אז התקשרו מארמון המלוכה לשאול, האם הגביע מוכן.
ענה להם – אמנם כן, הוא מוכן.
קבעו לו זמן, עוד שלושים יום יביא את הגביע במו ידיו לפני המלך, המלך ישמח בו וישלם את שכרו.
ואז התפכח הצורף.
הביט בגביע שיצר, והתבייש בו.
מכל הזהב שקיבל, זה הגביע שיצר ??
ואיפה כל היהלומים ??
האם זה הגביע שביכולתו ליצור ??
האם לשם כך בחרו בו, את זה הוא יגיש למלך ??
אז ידע והבין.

עוד שלושים יום לפניו.
הזהב שמכר – איננו, היהלומים שמעל בהם – אינם ברשותו.
אבל הגביע, קטן ועלוב ככל שיהיה, נמצא לפניו.
הוא שם לילות כימים כדי לעצב וליפות, לגלף ולשפץ את הגביע, כדי שהמלך יוכל לשמוח בו, בגביע – וביוצרו.
טרח ועמל והשקיע וקישט וייפה, אימץ את כל כשרונו ממש עד לרגע האחרון.
הגיע היום לבוא אל המלך,
עוד בכניסה לארמון הספיק לשפשף את הגביע היטב עד שהבריק ונצץ,
וכשעמד לפני המלך כולם התפעלו מאוד – גביע כזה עוד לא נראה.
[זו עבודת חודש אלול.]
אז נטל שר האוצר את הגביע ושקל אותו, וחסר בו זהב.
התבונן בו, והבחין בחסרונם של היהלומים.
הרי זו מעילה באוצר המדינה, מעילה באוצר המלך!
אז התנפל הצורף לפני המלך וביקש רחמים.
[זוהי עבודת הימים הנוראים. ]

שאלת אם יש דברים ספציפיים שאת יכולה לעשות, אז הנה כמה רעיונות:

* יש כל מיני ספרים שאפשר לעיין בהם וללמוד מהם. כמו למשל: "על התשובה" של הרב סלובצ´יק

"נתיבות שלום"

"אני לדודי" של הרב חיים סבתו

"התשובה-שיבה אל עצמי" הרב אלי הורביץ. ועוד.

* ללכת להתנדב ולעשות מעשה צדקה וחסד.

* לשבת עם עצמך ולחשוב / לכתוב איך הייתה השנה שעברה. מה היית רוצה לשפר, מה את רוצה שיהיה בשנה הבאה וכדומה.

ובנוסף, הנה קישור מתאים שיכול לעניין אותך:

איך להרגיש שעוד מעט יום הדין ולהשתפר? http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=162244

בסופו של דבר, תזכרי ששני הדברים שנגעת בהם – גוף ונפש, הם דברים שקשורים ומשפיעים אחד על השני. כאשר תצליחי לרומם אחד מהם, זה אוטומטי ירומם גם את הדבר השני.

והכי חשוב- תתפללי לבורא עולם. במיוחד בימים אלה שהמלך בשדה והוא פה, בשביל להקשיב לנו, לעזור לנו, לתמוך ולהרים. נצלי את ההזדמנות הזאת!

שהקב"ה ישלח לך בתוך כל עמ"י הצלחה, ישועה וברכה.

גמר חתימה טובה!

הדס, חברים מקשיבים.

Hadas.ste@gmail.com