רוצה להדריך לשם שמים ולא לשם עצמי – איך עושים את זה?

איזה כיף לחניכות שלך. לבוא להיות חניכה שלך.
תאמיני לי. בשיא הרצינות.
שיש להם כזאת מדריכה שרוצה לעשות את מה שהיא עושה באמת לשם שמים, ובשם זה שיהיה להם טוב.
ולא בשם עטיפה נוצצת ומרשרשת עם סרט סאטן ורוד זוהר שלוחש בצעקה 'מראה מראה שעל הקיר מי המדריכה הכי שפיצית בעיר…'
אז נראה שעל השאלה הראשונה שלך את עונה בעצמך, בגדול המטרה הכללית זה לעזור לאנשים לגדול ולהתקדם, שיהיה להם טוב ושהם ירצו להיות טובים יותר (וזה לגמרי נכלל בסאגה של לעשות דברים לשם שמים).
בקצת יותר קטן, מה שנקרה מטרות משנה, איך המטרת-על הזאת הולכת לבוא לידי ביטוי בתכל'ס, זה כבר משהו שאת עם ההיכרות שלך איתם צריכה לענות עליו.
מה שכן, תזכרי שמטרה זה לאו דווקא שיתנדבו בחמש התנדבויות בשבוע ויעבירו את כל הזקנות ת'כביש,
אלא זה בהחלט יכול להיות משו כמו – שיתחילו להיות חלק מכלל, שירצו להיות רגישות לסביבה שלהם.
עכשיו, אמרת רוצה להיות מדריכה טובה?
אז את מדריכה טובה, למה אמרת רוצה אמרת הכל!
את אין דבר העומד בפני הרצון מכירה?
יופי. עכשיו רק נשאר לך להעביר את זה לפסים מעשיים.
באמת הא"ב זה קודם כל להצליח לזהות את המניע, אם זה שישרקו לך כל פעם שתעברי בסניף ותהיי השפיצית על של השכונה או כמו שכתבת לעשות לשם שמים יותר בקטע שלך.
וזה עבודת נפש לא פשוטה, ועצם זה שזה במודעות מבחינתך ואת יודעת לאיפה בכלל את רוצה לכוונן ת'צמך זה כבר מקפיץ את העבודה שלך למקום אחר.
ולפחות את יכולה להיות רגועה כי ברגע שהמניעים שלך לעשות ככה או אחרת הם טהורים, אז גם העבודה מדוייקת ונכונה הרבה יותר.
בקשר למד"שית, בלי להכיר אותך ואותה, יכול להיות מאד שגם היא חושבת את זה לעצמה, איזה תותחית את והיא איפה היא בכלל…
למה טבעי לחשוב ככה ותשאלי את מי שהמציא את הפתגם על הדשא של השכן שתמיד נראה ירוק יותר.
משהו שיכול לעזור זה להפסיק לחיות בסרט שאחת היא על חשבון השניה.
כאילו לחניכות שלכם יש מנת אהבה מוגבלת ואם היא הולכת אליה אז לך נשאר פחות.
בחז"לית מדוברת קוראים לזה: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה',
וההבנה של זה היא תרופת פלא בכלל לכל מציאות של קנאה שמפוררת ת'לב מבפנים.
וברגע שתפנימי ת'נקודה אז תראי גם שתחושת התחרות נרגעת, אתם עובדות יותר בתור צוות מכוונן מטרה ופחות בתור זוג מתחרות עם מרפקים.
ואז גם הלשם שמים שלך יהיה יותר לשם שמים, ומצד שני הלשם שמים יעזור לך להפנים ת'נקודה הזאת.
מה שכבר הגדירו טובים ממני: ביצה ותרנגולת.
ופתאום תראי שגם הקשר האישי עם החניכות נשפך לך מהלב וזורם למקום אמיתי,
ואת לא צריכה שיכתיבו לך את המדריך השלם מה לומר ומתי לחייך…
או שמישהו יאמר לך להיות אחת כזאת ששם בשבילם לא רק בשעות פתיחה ואח"כ שילכו לחפש ת'חברים שלהם (והם ילכו…)

בהצלחה וחג שמח – שמח
רינת
rintz3@gmail.com