אני תלמידה בבית ספר דתי. הגעתי לבית ספר זה לאחר שכל חיי למדתי בבית ספר חילוני לגמרי. אני לא ממש מבינה בהלכות ובשום אופן במשפחה שלי לא רוצים קשר עם היהדות. הם לא רוצים שאני יחזור בתשובה או שאני אתחתן עם דתי הם נגד זה וזה גורם כול הזמן למריבות קטנות בינינו.
אני בעצמי לא ממש נמשכת ליהדות עצמה אני לא רוצה לחזור בתשובה וזה בסדר, אבל כל הבלגן שיש מסביב זה כי אני רוצה לעשות להם בדווקא ולחזור בתשובה ולצאת עם דתי מהישיבה. אני נורא רוצה שהורי יבינו אותי וייתנו לי את המרחב בשבילי. איך אני יוכל לקבל זאת מהם? איך שאני לא ניגשת הם יישר נטפלים אליי ואני בזמן האחרון נהייתי נורא פגיעה, מכול דבר אני בוכה. אני פשוט לא מבינה מה קורא לי כאשר מבטיחים לי משהוא ולא מקיימים. אחרי זה אני יכולה לבכות על ימים שלמים ולא לאכול כלום וזה מה שקורה. תודה רבה
שלום לך.
נראה שיש בעיה בבסיס הקשר בינך לבין ההורים שלך. את חשה שאין לך מרחב ובחירה חופשית ולכן את מחפשת דרכים לבטא את העצמיות שלך. כמובן, שבעיניי הדבר הטוב והיפה ביותר שאת יכולה להעניק לעצמך הוא אימוץ של אורח חיים דתי שייתן לך טעם אמיתי לחיים. מצד שני, זו לא יכולה להיות דרך לפתור את הבעיה שלך מול הוריך. ייתכן שאם הם יראו אותך הולכת לכיוון זה רק כדי להתנגד לחינוך שלהם הם יגבילו את צעדיך עוד יותר. לעומת זאת, אם תקבלי על עצמך עול תורה ומצוות מתוך הבנה עמוקה ושלמות פנימית, הם יראו שאת באמת נמשכת לדברים מתוך עצמך. הם יראו שיש לך כאן עניין אמיתי ולא סתם מחאה נגדם וממילא הם יכבדו זאת יותר. גם את תכבדי אותם יותר כיון שכיבוד הורים היא אחת המצוות ואחד הערכים החשובים בתורה, הם יראו זאת וישיבו לך כבוד ואהבה.
הפגיעות שלך כנראה קשורה למצב המשפחתי והנפשי שלך בכללותו. כדאי לך לעשות קצת סדר במחשבותיך ובהתנהגויות שלך ולדבר באופן גלוי עם מישהו שמכיר אותך ואולי יוכל ייעץ לך באופן מעשי יותר כיצד להמשיך הלאה.
בהצלחה
רויטל, חברים מקשיבים
