שלום! יש לי בעיה קשה בהדרכה בבני עקיבא. אני פשוט לא מסתדרת עם אחד המדריכים בסניף שלי, אנחנו כל הזמן מתווכחים ואני מרגישה שהוא ממש שונא אותי סתם כך, ללא סיבה. אני לא יודעת מה לעשות כי אני כל הזמן מנסה להיות בסדר וכל הזמן "להתחיל דף חדש" אבל זה פשוט לא עובד!!! אני שונאת לריב איתו כי שנינו תמיד יוצאים מזה נעלבים…. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אגב- ניסיתי לדבר עם הקומנרית וזה לא עזר. תודה רבה!
שלום! מה שלומך? איך את מרגישה? קראתי את שאלתך בעיון רב ואנסה להציג תשובה, מקווה שאצליח. למען ההגינות אומר שלעולם לא הייתי מדריך בתנועת נוער כלשהיא. יתרה מזאת, גם לא הייתי חניך. בכל זאת, רוצה אני לומר כמה מילים. "בני עקיבא" היא תנועת נוער נהדרת, התומכת בחברה הדתית ומשפיעה עליה. לצערי, גיליתי זאת מאוחר מדי, בזמן שלא הייתי יכול להיות משפיע או מושפע. לעתים קרובות, עוסקים מדריכים וחניכים בדיני נפשות ממש. על כן, אחריות המדריכים גדולה היא.
לעניות דעתי, מתח הקיים בין המדריכים משפיע, אם לא באופן ישיר, אז באופן עקיף על החניכים. לכן, ברוכה יוזמתך לתקן את המעוות. לא פחות חשובה ההרגשה האישית שלך ולפי מה שאת מציינת – גם שלו. להיות מסוכסך עם מישהו זה דבר נורא. עצוב הדבר עוד יותר, כשמתברר שאני עושה את כל המאמצים להשכין שלום והוא לא רואה זאת. הציטוטים המקובלים: "מה הוא רוצה ממני?" ו"אני לא מבין!" מציירים ציור קודר של הנפש.
אני חייב לציין, שכל כך יפה לראות עד כמה את משתדלת להשלים. רואים שזה כל כך חשוב לך. כנראה, הוא באמת פוגע בנפשך ואכן, זו סיטואצייה לא נעימה. על כן, אני בא לחזק אותך. אין את אשמה! זו בעיה שלו! מה שלא יהיה, את עשית את שלך בשביל לשפר את המצב והוא סגור בתוך עצמו. את – "מתחילה דף חדש" והוא – קורע לך אותו בפרצוף!
לגופו של עניין, אחלק את כיווני הפיתרון לשלושה:
הדבר הפשוט ביותר, הוא לדבר איתו בארבע עיניים. קחי אותו לצד והסבירי לו שלא נוח לך עם מצבי הרוח שלו. דברי איתו וראי מה בדיוק מציק לו. אולי תמצאי דברים שהם מתחת לפני השטח ובעצם לא נאמרו במפורש? הדגישי בפניו שוב ושוב שאין לך שום דבר נגדו ואת לא מבינה מדוע הוא רב איתך כל הזמן. אמרי לו שאת בסך הכל רוצה שתהיו ידידים ולא אויבים. את יכולה לכתוב לו מכתב ובו יהיה כתוב עד כמה קשה לך עם המצב הנוכחי ושאת רוצה לתקן אותו. בנוסף לרובד האישי בינך לבינו, קיים גם הרובד החיצוני יותר, ביניכם לבין החניכים והמדריכים. כלומר, הסבירי לו שעדיף שתשתפו פעולה למען השבט והסניף. איך החניכים מסתכלים עליכם? מה הם חושבים? בודאי שרגשותייך חשובים יותר "ממה יאמרו אחרים", אך אם הוא אינו מבין, תנגני גם על מיתרים אחרים.
הכיוון השני, שכבר התחלת בו, הוא דרך אנשים בסניף. המשיכי להציק לקומונרית בסניף – אל תתביישי! גם בזה היא צריכה לטפל! דברי גם עם המדריכים הנוספים בסניף, כדי שידברו איתו ויעזרו בפתרון הבעיה. לחתור לשלום ואמת זה לא בושה, אלא זכות!
הכיוון השלישי והאחרון קצת יותר עדין, הוא דרך החברים שלו. נסי לדבר איתם. אם הם חברים טובים, הם ידברו איתו בכל מקרה. אולי תשלחי חברה שלך שתדבר עם חבר שלו.
אם ניסית בדרכים אלו ובדרכים אחרות ועדיין אין הוא מתנהג כראוי ופוגע בך, זו בעיה שלו! המשיכי בדרכך החשובה לעזור לאנשים ונסי כמה שפחות להיכנס לויכוח. אין אני אומר חלילה שתפסיקי לדבר איתו, כי הוא יבין זאת בדיוק להיפך. התנהגי כרגיל והראי לו כל הזמן שאת מוכנה לעשות 'שולם'. בכל מקרה, מה שהוא לא יעשה, אל תרדי לרמה שלו. עצם העובדה שביקשת עצה ושאת רוצה להשלים, מראה כנראה שאת יותר בוגרת ממנו. עם כל אדם צריך לשמור על כללי שיחה נאותים. קל וחומר שמדובר באדם שכועס עלי והדברים יפגעו בו. לעולם להתייחס לגוף הדברים שנאמרו ולא לאדם האומר אותם. כששומעים דעה מסוימת, צריך לחשוב עליה בפני עצמה, במנותק מהאדם האומר אותה. המשיכי לכבד אותו למרות שנראה לך שהוא שונא אותך. מי יודע, אולי כעס זה מגיע דווקא מרגש הפוך – אבל על זה לא נעים לי לדבר (יכול להיות שהוא מחבב אותך?!). לקראת סיום אני רוצה לצטט מדברי הרמב"ם בהל' תשובה (ב:ט): "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום… אבל עבירות שבין אדם לחבירו… אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחול לו. ואפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו. לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מרעיו ופוגעים בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן מביא שנייה ושלישית. לא רצה מניחו והולך לו, וזה שלא מחל הוא החוטא…". תאור זה נדמה שמתאר את אותו מדריך שלא רוצה להתפייס ופוגע בך. את פונה לסליחה למרות שלא ברור למה והוא לא רוצה לסלוח?! זה בעיה שלו!!!
לסיום, נהניתי מאוד אף לחשוב שאני עוזר לך. תקוותי, יותר גדולה – שהמדריך שלצדך יפקח את עיניו ויסתכל איפה הוא נמצא. אם תרצי להגיב על דבריי, לחיוב או לשלילה, אשמח מאוד. חשוב לי לדעת אם קיבלת את הדברים ואיך הכל הסתדר בפועל. שוב, הלוואי שסייעתי ולו במעט.
בימים אלו, ימים של מחילה וסליחה, אנו תוקעים בשופר כדי להזכיר את עקידת יצחק לפני הקב"ה. זכה הר המוריה, שמאורע גדול כל כך, כמו עקידת יצחק נעשה על גביו; וזכה עם ישראל במוריה – מדריכה מסורה עם נפש רגישה.
יישר כח על הדאגה וכח הרצון, חזקי ואמצי!
בברכת שנה טובה ומתוקה,
אמיר, חברים מקשיבים.
