שבת בישיבת חברון

א. אתם חוששים בצדק.
ב.יש לבדוק לפני שילד יוצא למקום אם הוא כשר הן בכיוון זה והן בכיוון ההפוך (עם החברה למקום מפוקפק)
ג. בנכם אינו ילד קטן ורשאי לחשוב אחרת מכם. אין לכם בעלות על דעותיו.
שאלת הפרנסה היא שאלה שגם החרדים מתמודדים ולא ברור מי מסתדר יותר טוב נפשית. ברור לי שאין כוונתכם לשאלה החומרית כי אז משתלם מאוד להיות חילוני. יש הרבה פחות עלויות של מצוות וכדומה.
ד. שאילת השירות בצבא הינם שאלות כבידות משקל שבנכם יצטרך להחליט כבחור בוגר בישראל.
ה. לעצם הבעיה , חובתכם כהורים לפתוח את העיניים לבנכם בעידן התמימות להציף לו את הבעיות השיטות והסכנות בהתלהבות של גיל ההתבגרות. גיל זה מאופיין בהלכיה על הקצוות בכל תחום. "שחור או לבן אין צבעים נוספים".
המלצתי לגייס כוחות בשילוב של כמה גורמים.1. ראש הישיבה של בנכם 2. היועץ החינוכי שיעסוק עם בנכם בהחלטות של התלהבות 3. הר"מ שלו שיבדוק עמו לעומק כדי לשמוע מה הם המניעים לכיוון זה. 4.כמובן, ההורים אתם. עליכם לשבת בנחת שעות רבות ןלשוחח עם בנכם על דרככם לא מתוך פחדים של מה יהיה אלא מתוך בירור רעיוני של הדרך.
אם התהליך החל רק עכשין תוכלו בקלות להבהיר לבנכם מב קורה. אם התהליך החל מזמן ורק עכשיו גיליתם מה קורה הרי שזה המחיר הראשון על חוסר תקשורת ביניכם ועליכם לעסוק בצורה אינטנסיבית בחזוק הקשר עם בנכם ולשמוע את לבטיו ובעיותיו.