שידוכים ונישואים אצל החרדים ואצל הדתייים

שלום אורן.
העלית נושא חשוב ויסודי ביהדות. שאלת 'למה לא מתחתנים מתוך אהבה?' התשובה היא שודאי האהבה היא חלק מרכזי בנישואין, אבל השאלה היא באיזו אהבה מדובר ומהו בסיס הנישואין. נתבונן בדברים על קצה המזלג, עד כמה שמסגרת האינטרנט מאפשרת להרחיב.
כאשר נישואים מבוססים על רגש האהבה, הרי שמה שמקשר ומאחד את בני הזוג הוא הכיף האישי של כל אחד להיות עם בן זוגו. רגש מטבעו הוא כמו גלים – עולה ויורד, וכאשר מה שמאחד את בני הזוג הוא רק הרגש אזי לפנינו הפתח לשחיקה בחיי הנישואין, שכן רגש מטבעו יכול לכבות באותה המהירות שבה הוא נדלק. גם אם בתחילה נראה הכל מלהיב ומסחרר, עם הזמן ועם קשיי החיים הרגש נשחק. לצערנו, אחוזי הגירושין כיום עומדים על עשרות אחוזים (יש מקומות בעולם בהם 70 אחוז מהנשואים מתגרשים), ובמקרים חמורים יותר ניתן אף להגיע לאלימות (כמובן שיש גם מקרים רבים של בני זוג שחי הנישואין שלהם הם נפלאים ומצליחים).
מה אומרת היהדות בנושא? חכמינו אמרו "איש ואשה שזכו שכינה ביניהם". בשונה מהמקובל כיום בעולם כי הנישואים מבוססים על רגש האהבה, אומרת היהדות כי הנישואים בנויים על מכנה משותף הרבה יותר עמוק. בפרשת בראשית מסופר כי האיש והאשה נבראו בגוף אחד, ומשמעות הדבר כי נשמתם אחת היא. הנישואים נועדו לגלות קשר עמוק זה, ע"י מטרתם המשותפת של בני הזוג – עשיית רצון בוראם ומילוי התפקיד המיוחד המיועד להם.
האהבה בחיי הנישואין אינה מתחילה מ'כיף לי להיות ביחד' (למרות שגם אהבה זו קיימת ורצויה) אלא בסיס האהבה הוא האהבה שניתן לדמותה לאהבה בין הורים לבנם – אהבה המבוססת על הכרת הקשר העמוק ביניהם ועל נתינה מתמדת זה לזה (ידוע כי ככל שאדם נותן יותר לאדם אחר כך גדלה אהבתו אליו. משום כך אהבתם של הורים לבנם הינה כה גדולה). מתוך כך באה גם האהבה הרומנטית בין בני הזוג.
כאשר זהו החוט המקשר בין בני הזוג אזי חי הנישואין נמצאים בעלייה מתמדת, גם בתקופות בה הרגש נחלש.
דוקא משום הקשר העמוק בין איש לאשה ובין אשה לבעלה, התורה אוסרת לקיים קשרים של אהבה בין איש לאשה שלא דרך הנישואין, שרק הם מאפשרים לקשר ביניהם להיבנות ביסודיות שלב אחר שלב, וכך להיות קשר עמוק המאחד את שניהם לנצח, ולא קשר חיצוני חולף.
מצד שני, יש צורך ברמה מסויימת של היכרות כדי לראות שבני הזוג מתאימים זה לזה, בשכלם וברגשותיהם, ושאכן מתוך החיים המשותפים הם יבנו יחד, מתוך אהבה, נאמנות ומסירות, את הבניין המיוחד שהועיד להם הקדוש ברוך הוא.
עד כאן, נדמה לי שאין חולק בעולם היהדות. אולם קיימים בתוכו גוונים שונים ביחס לשאלה היכן עובר הגבול – עד כמה יש צורך לפתח את הקשר לפני הנישואין, כאמצעי הכנה מקדים לקשר האמיתי.
יש אומרים (וכך מקובל אצל חלק מהציבור החרדי) שבגיל צעיר קשה לילדים לדעת מי מתאים להם באמת ולאורך זמן, ועל כן ההורים בעלי הניסיון עושים את החריש הראשוני, וכאשר הם מאמינים שקיימת התאמה אמיתית הם נותנים לבני הזוג לגלותה במשך שנות חייהם (כמובן לאחר שבני הזוג ראו זה את זה והביעו את הסכמתם, לא מכריחים אף אחד להתחתן עם מישהו שהוא לא רוצה). במבחן התוצאה, אחוזי הגירושין בציבור החרדי נמוכים הרבה יותר מהממוצע.
לשאלתך, בציבור הדתי לאומי נהוג שבני הזוג הינם פעילים יותר בהחלטה ומכירים יותר אחד את השני, אולם כאמור לא מדובר כאן במחלוקת על עיקרי היהדות, אלא בשאלה היכן עובר הגבול.
למיטב ידיעתי, מקרים של כפייה על נישואין הינם נדירים וחריגים ביותר אם בכלל, ואין ללמוד מהם על הדרך המקובלת בציבור החרדי. זוהי סתם הוצאת שם רע. כיוצא בזה ביחס לנישואין בגיל 15-16. גיל הנישואין המקובל בציבור החרדי הינו בערך בסביבות ה- 20, ובציבור הדתי לאומי מאוחר מעט יותר.
כל טוב
יעקב, חברים מקשיבים