תודה גדולה על כל העזרה.. בכל עת.. זו לא פעם ראשונה שאני פונה אליכם אבל הפעם אני באמת אובדת עצות!
אנחנו 2 בנות בבית שנולדנו לאחר המון שנות טיפולי פוריות.
גדלנו והתחנחנו בבית מסורתי , התורה והמסורת הן 2 יסודות שעליהם לא מוותרים בבית ילדותי.
אני במהלך השנים למדתי באולפנא וב"ה נקשרתי לאנשי הלכה ורבנים מסוגים שונים, וכביכול בניתי את עצמי בסגנון שונה משל ההורים שלי. גדלתי להיות דעתנית וגיבשתי דעה משלי בכל נושא.
הדרכים השונות בין ההורים שלי לביני לא היוו מכשול בקשר שלנו, אל בעוד שבוע אחותי תחגוג בת מצווה וההורים שלי כמובן מצפים לרגע הזה כבר כמה שנים. אופי המסיבה איננו כדעת ההלכה. כלומר המסיבה תהייה גדולה מאוד, דרשה, הדלקת נרות מסורתית ורקיודים (עיקר הבעיה) מעורבים!!!
אני ממש לא יכולה להתמודד עם זה. ניסיתי להסביר שזה נוגד את כל מה שהבנתי ודגלתי בו במהלך השנים אבל מצד המשפחה שלי (המצומצמת ובטח שהמורחבת) הדבר לא מתקבל בסבר פנים יפות. בכלל.. אני באמת רוצה לשמוח עם אחותי וגם כל המשפחות והחברות שאליהם אני קשורה מאוד רוצים להגיע אך אני נמצאת במצב שבו אני לא יכולה להזמין את החברים שלי מתוך הבושה שבדבר. הם יראו אותי בתור צבועה. עד עכשיו הייתי הצנועה והדוסית גם בעיניי כאלו שנולדו בבית הדוק יותר משלי, ואחרי אותו ערב אני לא אדע איך להיסתכל להם בעניים!! מה להגיד?!?! שזה כיבוד הורים!? לשמח את אחותי?!!?
החברים שלי שמעו על המסיבה הום מאוד שמחים ורוצים להגיע גם בלי הזמנה רישמית ממני. וההורים שלי מתחילים להרגיש חנוקים בעיניין כאילו החברים שלי לוחצים עליהם רק מהיותם איתנו.. ובצדק . זה לא נוח לאף אחד מהצדדים. ואני בין הפטיש לסדן.. (כבר מקבלת את מכות הפטיש..)
תוך כדי ההכנות אני מרגישה שנוצר קרע ביני לבין ההורים שלי. כל חצי שעה אנחנו מתווכחים על עיניין עקרוני אחר. וההורים שלי תופסים את בתור עקשנות או אפילו קנאה לאחותי. ממה יש לקנא!? תמיד אני נתקלת בשאלות ששלהם- למה את תמיד חייבת להכביד?! עד שיש לנו שמחה… בבת מצווה שלך זה לא היה ככה.
אנירוצה לציין שסיימתי את לימודי באולפנה. עשיתי שירות לאומי ואני לומדת לתואר הראשון ולכן אני כבר 4 שנים לא ממש בבית ופיתחתח לעצמי מין עצמאות מסוימת, אני מדברת עם ההורים שלי המון פעמים ביום כי הם דואגים לי אבל לא ממש גרה בבית כבר כמה שנים.
עכשיו שאנחנו נמצא
בס"ד
שלום לך ותודה על הפניה,
ברוך ה' שזיכה אותך לטעום ממעיין החיים.
את שכבר טעמת מן התורה, ולבך נוהה אחרי ה', ברור לך שיש גם מחויבויות שצריך לעמוד בהם.
משל לבני זוג, כאשר הקשר הוא טוב, אין הבעל תוהה מדוע עליו לצאת כל בוקר לפרנס, או האשה ממאנת לקחת חלק בנטל של הבית, ובמקום אשר אין שכינה שורה, אין ברכה ואין שותפות.
עבור הוריך, ה' הוא בעיקר כבוד לבית שבו הם גדלו. הם לא מבינים את "הראש" של ה' ואפילו לא בטוחים שיש ממש מה להבין, הם חיים בעיקר את העבר שלהם ולא את העתיד של ה'.
ממילא, מה שאת מנסה לעשות בבית הנו בגדר מהפיכה של ממש. אני אוהב מהפיכות, אך בכדי שהם יגיעו לגמר טוב, עליהן להיות מתוכננות היטב.
שלב א: ניטרול הפחד
עיקר האיום של הדת הוא בכך שההורים מפחדים שהקב"ה ירחיק בין בתם לביתם, את צריכה להוכיח כי ההפך הוא הנכון. בזכות התורה את שמחה יותר, משתתפת יותר, קשובה יותר וכו'. אם הם ישתכנעו בכך שאת הולכת ומתקרבת ולא מתרחקת מהם הם יהיו פתוחים לשמוע.
שלב ב': בניין כלים
רצוי להביא להורים שלך כפעם בפעם תובנות פשוטות קלות ומשמחות ולנסות להמחיש אותן היטב. אם פה ושם הה' יתפוס אותם, אפילו בקטנה, הם יהיו פתוחים לשינויים על בסיס תובנה זו.
שלב ג': שינויים
כאן צריך לאט ובהדרגה. כאשר אין מדובר במשהו הנוגע לך באופן ישיר והדורש ממך לעבור על ההלכה, אל תנסי לשנות אותם יותר מכפי יכולתם, זה יוצר התנגדות ולא התקדמות. תראי היכן דבריך נופלים על אזן קשבת ושם תנסי להתקדם בצעדים קטנים, כן אפילו אם תהליך ההתקדמות יתארך לכדי שנים רבות.
אל תנסי לכפות עליהם את כל "החבילה", תראי אם את יכולה להרוויח נקודות בהסכמה, ולכל היותר, תסבירי לחברות שלך את המצב, אני משוכנע שאם אני בדלותי מסוגל להבין, גם הן תצלחנה בכך.
מזל טוב והצלחה בכל,
אליהו
eyfy156@gmail.com
