קודם כל, יכול להיות שהשאלה שלי תהיה די מבולגנת ולא ממש מסודרת,אז סליחה מראש… בזמן האחרון, אין לי מוטיבציה. עד לפני כה זמן, הייתי שמח מהחברה שבה אני נמצא – עד שנכנסתי להדרכה בסניף בני"ע – סניף עולים, שבו ההדרכה היא לא הכי פשוטה. בצוות ההדרכה של הסניף בפרט, ושל מדריכים בעיר או במחוז או מכל מקום אחר, הכלל, מצאתי חברה שונה לחלוטין אני בכיתה י"א – בכיתה ז' עליתי לחטיבת ביניים – הישיבה המקומית ישיבת בנ"ע לא הייתה במצב טוב (גם היום היא כבר לא מה שהייתה פעם…) ולכן למדתי ואני גם אסיים את לימודי בעז"ה בישיבה תיכונית או מדרשה לבנים או איך שההנהלה מחליטה לקרוא לזה. הרמה הלימודית מצוינת, אך החברה הם פשוט לא כמוני. כאמור, חשבתי שהם החברה האידיאלית בשבילי – עד שפגשתי את החברה מההדרכה. רוב רובם לומדים בישיבה, הם ברמה דתית שונה לחלוטין מאלו שבבית ספר שלי. הם יותר בראש שלי, יותר מתאימים לי וזה מוציא לי את הרוח מהמפרשים – הידיעה שאני לא מרוצה מהמצב החברתי שבו אני נמצא לכן קשה לי לקום בבוקר, אין לי כח להשקיע ואני חושש שהמצב הלימודי שלי נפגע בצורה בלתי הפיכה. ואם זה לא מספיק גם בהדרכה אני לא מאושר. נכון שהחברים הם טיפוסים כמוני, אבל הם חברים בינם לבין עצמם. לא משנה מה אעשה אני תמיד אהיה קצת בחוץ. גם אם הבנות זה ככה, כי אני לא הייתי חניך בבנ"ע אז אני לא הכרתי אותם כל כך לפני ההדרכה. אין אף אחד מהבית ספר שלי שמדריך בסניף שלי. בכלל בבי"ס שלי אין בקושי מדריכים… רגע – יש עוד… אמש הייתי בחתונה שאני מכיר טוב טוב, כל הלילה הייתי מאושר בשבילו, הוא והכלה שלו כל כך מ-ת-א-י-מ-י-ם! אני תוהה אם אני אי פעם אגיע למצב הזה…
יש לי עוד זמן, אבל הרצון להכיר כבר עכשיו את אשתי בוער בתוכי… נכון שזה טבעי, אבל זה שורף אותי מבפנים, כלפי חוץ נשארתי אותו אדם. החבר הכי טוב שלי לא יודע את כל התמונה אבל מבפנים… אני חושש שלא יישאר ממני הרבה. שוב סליחה על הבלגאן… ותודה מראש. אני.
שלום לך,
בעצם שאלת שלוש שאלות וננסה לענות עליהן אחת אחת.
1) לאחר שפגשת חברים אידיאליסטיים יותר התאכזבת מהחברה הנמצאת עמך בביה"ס משום שהיא שונה ממך. נכון, אתה נמצא במקום שהחברה בו אינה החברה האידיאלית שלך, אך אם אתה נמצא שם סימן שיש לך תפקיד בחברה זו. עליך לשאול את עצמך מה השליחות שלי במקום בו אני נמצא. לשם מה הניחה אותי ההשגחה האלוקית במקום הזה דווקא. בירור השליחות והמאמץ ליישם אותה בשטח מביא קורת רוח ושמחה לאדם (שמחה של עמל ויצירה) בשונה מ"השמחה" כביכול הנובעת מהרצון להיפגש והמפגש עם מציאות שתואמת את רצונותיך להפליא עד כדי כך שאין לך מה לעבוד.
נדגיש שאין בדברנו אלו התייחסות כיצד לבחור חברים, ומי הם החברים האידיאלים. אנו עסוקים במצב נתון ואיך להתייחס אליו.
2) טענת שבהדרכה אתה מגיש קצת "בחוץ" משום שהמדריכים האחרים חברים משכבר הימים. אינני יודע כמה זמן אתה כבר מדריך אך יתכן מאוד שזו שאלה של זמן וככל שתכיר אותם יותר והם אותך, המצב ישתפר. בכל אופן גם עכשיו המצב לא כל כך נורא – אין הכרח שהמדריכים שאיתך יהיו חבריך הכי טובים, העיקר שתעבדו יחד מתוך רצון להתקדם ולהשתפר באופן פרטי ולקדם את הסניףבכלל.
וחוץ מזה יהיו לך חברים טובים, יראי שמים, שיחדיו תעלו מעלה מעלה.
וביחס לבנות בסניף אין המקום להאריך בבעייתיות ההלכתית שבדבר, מכל מקום העובדה שאינך מכיר אותם תועיל לך על מנת לשמור מרחק כראוי.
3) ובקשר לחתונה…
אדם זוכה לאישה (וכן להיפך) בהתאם למעלתו ומדרגתו, בניינו האישי! לכך חבל להשקיע כוחות נפש לאפיקים לא נכונים בזמן לא נכון. אתה עכשיו צריך להיות עסוק ביצירת "האיש" שיהא ראוי בבוא העת לישא אשה.
לכן תהיה רגוע בכל שלב בחיים אנו עושים את הצעד המתאים, וכיון שאינך בשלב זה אל תעסיק את עצמך בזה. נישואים הם בניין עדי-עד, ובניין כזה אסור לו להיות בניין בוסרי, בלי יסודות איתנים.
בעז"ה הזמן המתאים יגיע ותקים משפחה לתפארת שתקרין מאורה עליה בעצמה, ועל כל הסובבים אותה.
מקווה שעניתי ולו במעט על שאלותיך, ואם עדיין לא נחה דעתך, נוכל להתכתב שוב.
ברכה והצלחה
מיכאל, חברים מקשיבים
